תמ"א 35. שבנו אלייך שנית, לפסוע בין מאות עמודי ההערות והמעקב על ביצועך, תוכנית מתאר ארצית בעייתית שכמוך.

תקציר הפרקים הקודמים: תמ"א 35 הינה התוכנית הארצית המשמעותית ביותר לבינוי עירוני ופרברי חדש בישראל. התוכנית אושרה בשנת 2005 ובימים אלה ממש התוכנית נמצאת בשלבי עדכון סופיים של סיבוב התיקונים הראשון שלה. לאחרונה, בעזרת אנשים טובים וגם מזל הגעתי לאתר שבו יש כמות נכבדה של מסמכי מעקב על תוכנית זו (בזמנו נתקלתי באתר הלא מעודכן של צוות העדכון לתמ"א 35 שאינו רלוונטי כלל וכלל).

בפוסט זה אתמקד במסמך אחד עיקרי אשר מומלץ לכל אחד לקרוא בזמנו החופשי – דו"ח שלב ג' של צוות העדכון (לא לפתוח – מדובר ב-pdf אימתני. ראו הוזהרתם). הדו"ח יצא בחודש אוגוסט האחרון וכולל לא פחות מ-617 עמודים (!) רוויי טבלאות, מפות וגם מילים. מהדו"ח עולה כי ישראל ממשיכה להתפרבר בקצב מהיר, כאשר למעלה מ-60% מהבנייה החדשה למגורים בין 1998 ל-2007 (לא כולל אזורי תעשייה, קריות חינוך ושאר שימושי קרקע אשר הולכים ומתפרברים להם), נבנתה מחוץ למרקם הבנוי משנת 1998.

על-מנת להקל על מי מכם שירצה לעיין בדוח, להלן המקומות אותם מצאתי רלוונטיים במיוחד לענייני התכנון העירוני:

1. אחת הסוגיות המרכזיות בתמ"א 35 היא צפיפות הבנייה למגורים. תמ"א 35 מתייחסת אך ורק לצפיפות בנייה נטו וכך חוטאת למטרת ניצול קרקע יעיל ומניעת פרבור. בנוסף תמ"א 35 מונעת יצירת צפיפות עירונית במיוחד ביישובים העירוניים בפריפריה ובכך מונעת מהם להפוך למקומות עירוניים חזקים מבחינה כלכלית וחברתית. התייחסתי לסוגיות אלו בהרחבה בפוסט הקודם. בעמ' 46 בדו"ח מתחיל פרק אשר נקרא: "בחינה כמותית של צפיפויות הבניה למגורים והשינויים שחלו בהן ברמת המחוז, הנפה והמרקם".

במהלך פרק זה נעשה ניסיון לעבור ממדד צפיפות הנטו למדד צפיפות הברוטו, אשר מודד את השימוש בכלל הקרקע. למרות זאת בלוח 2, מופיעות רק הצפיפות של ששת המחוזות השונים ולא של הערים בהן. מעבר לכך, בוצעה כאן התחמקות אלגנטית מהצורך למדוד את הצפיפות ברוטו באמצעות צמצום השטח שנמדד לשטח שהוגדר כ"אזורי מגורים". תחת מדיניות שימושי הקרקע הנוכחית של הפיתוח העירוני בישראל אזורי מסחר, תעסוקה, קריות חינוך ובעצם כל דבר פרט למגורים לא נכנס לאזור מגורים. כך, גם כאן עדיין לא מחושב ניצול הקרקע באופן ראוי ומתקבלות כצפוי צפיפויות גבוהות בהרבה מהצפיפויות ברוטו בקיימות בשטח.

בנוסף לא ברור עדיין מדוע ממשיכים למנוע מערי פריפריה לבנות בצפיפויות עירוניות שיאפשרו להן לעמוד היטב על רגליים של עירוניות חזקה.

2. מקומם של הולכי הרגל? בעמ' 242 במסגרת ניתוח תשתיות התחבורה של ישראל מופיעה טבלה של יתרונות וחסרונות אמצעי תחבורה כגון רכבים פרטיים, מוניות ואטובוסים. מהטבלה נפקד מקומם של כלי תחבורה נוספים כגון הליכה ברגל, אופניים ואופנועים. בעמ' 245 מציינים מחברי הדוח כי:

"חובה להוסיף לניתוח לעיל עוד שני סוגי תחבורה שלא נידונו עד כה: הולכי הרגל ורוכבי האופניים. מקומם של אלה כמעט ואיננו קיים כיום בערים וביניהן, בשל התחרות העזה על השימוש בזכות הדרך מצד הרכבים הפרטיים והאוטובוסים."

באמת הגיע הזמן, אבל הולכי הרגל ייאלצו לחכות כנראה עד שהתכנון הישראלי יכיר בהם. לוח 12 בעמוד 245 משווה את אחוז השימוש ברכב פרטי בישראל לעומת מדינות אחרות ומראה על הצלחת מדיניות התכנון הישראלית אשר מושתתת אך ורק על תכנון לרכבים פרטיים.

3. האם תמ"א 35 קשורה בכלל למרחב העירוני? בעמוד 448 מתחיל הפרק החשוב העוסק בבחינה האם התמ"א משיגה את מטרותיה. בתוך פרק זה בעמוד 480 מגיעים לדובדבן שבקצפת – האם תמ"א 35 עוסקת בשיפור המרחב העירוני וכך כותבים מחברי הדוח (הדגשה שלי):

"תמ"א 35 מכריזה כי מטרתה הראשונה היא להפנות את מירב הפיתוח למרקמים העירוניים, ובכך לייצר חברה ישראלית שתהא ברובה המוחלט חברה אורבנית, אך היא כמעט ואינה עושה דבר לשיפור המרחב העירוני. לא בהוראותיה, ולא מספיק באמצעי המדיניות."

בהמשך מציעים המחברים עשרה קווי מדיניות מבורכים וכך למשל הם מתייחסים לסוגיית הבינוי האורבני:

"תפישת הבינוי – החל מהמבנה הבודד וכלה בשכונה – שומרת על תפישות מודרניות מיושנות, שאינן מתאימות לאורבניזם המתחדש. רעיונות כגון המגדל בגן, מרווחי צד נדיבים, הפרדת שימושים, כבישים רחבים, תכנון מסתגר(חד-מעמדי), פתרונות חניה זוללי שטח, היעדר התייחסות משמעותית לתחבורה ציבורית והבלטת ה"שקט והריחוק" על פני ה"פעלתנות ויצירתיות" – מעכבים מאד את הצמיחה בעיר."

החלק הפואטי והיפהפה מכולם מוקדש לסוגיית עירוב השימושים (הדגשה שלי):

"הצפיפות העירונית נתפשת כיום על ידי רבים, לרבות אנשי מקצוע בתחום התכנון, כחסרון: היעדר פרטיות, היעדר נוף, היעדר שטחים פתוחים, תורים ותנועה מוטורית מאיימת. היתרונות של הצפיפות בעיר כמעט ואינם עולים בשיח הציבורי, ואינם מקבלים ביטוי: העניין, החיות, הגירויים, האינטראקציה, הנוחיות שבקרבה המיידית, שפע ההזדמנויות והאפשרויות, ועוד. מתכנני השכונות החדשות בישראל עוסקים בעיקר ב"צמצום נזקים", ומנסים לייצר סביבות עירוניות שהמשתכנים בהן ירגישו כמו בפרברים, ובכך מחטיאים פעמיים: העיר איננה ולא תהיה פרבר, אך החיוּת ומגוון האפשרויות שהיא יכול ההיתה להציע – נעלמים אף הם. הסוגיה של עירוב שימושים היא אולי הבולטת ביותר מבין אלה. הרעיון של יצירת אזורים נרחבים של מגורים בלבד, ריכוז כל חיי המסחר באזורים מתוחמים ומבודדים, ובעיקר הרחקת אזורי התעסוקה מאזורי המגורים – גם כאשר מדובר בפעילות משרדית לא מזיקה – מייצרים בהכרח עיר נטולת יתרונות. מוסדות התכנון יכולים וצריכים לעודד שימושים מעורבים, על מנת להחיות את הערים, לצמצם את הנסיעות, להגביר את העניין ולשפר את חיי התושבים."

לסיכום, ניכר כי יש עוד הרבה עבודה ולמרות שסבב התיקונים הראשון של תמ"א 35 מתקרב לקיצו, לדעתי סוגיית מדדי הצפיפות וכן נושא התכנון להולכי רגל (שהם הם בסיס העירוניות) עדיין לא מקבלים התייחסות מספקת. אני מקווה שעוד אפשר לעשות משהו בנושא.

סיכום לינקים:

האתר של תמ"א 35 במשרד הפנים

תמ"א 35 – התוכנית

דוח שלב ג' לעדכון ומעקב