אני שמח להביא עוד פוסט שיעסוק בסיכום הרצאה נוספת שניתנה במסגרת הקורס "סוגיות אורבניות בתל-אביב". הפעם לפנינו ההרצאה של ד"ר יודן רופא (במשותף עם גבריאלה פיירשטיין) אשר מציגה ממצאים מרעישים בכל הנוגע לשימוש (יותר נכון להגיד אי-שימוש) בגנים שכונתיים בערים בישראל. יודן ערך מחקר מקיף על שימוש בשטחים אלו אשר כלל תצפיות וראיונות עם משתמשים ואשר מטרתו היא לשפר את התכנון העתידי של השטחים הפתוחים בעיר. המצגת עמוסה בפרטים ושווה התעמקות. הנה המצגת ולאחריה אתן מספר הערות:
בשקפים 3-11 יודן מציג תצלומים משלוש מהערים הטובות בעולם – ברצלונה, פריז ובולוניה. בתצלומי האוויר ניתן לראות שמרבית השטח הפתוח בערים אלו הינו רחובות ויש בהן מעט מאוד כיכרות ועוד פחות מזה גנים. בשקפים 12-14 ניתן לראות את ההבדל בקצרה בין התכנון האורבני של המאה ה-19, אשר יצר את הערים הטובות של ימינו, לבין התכנון המודרניסטי של המאה ה-20, אשר לא הצליח ליצור ולו עיר אחת ראוייה בעולם. אחת הסיבות לכך, כפי שנראה במצגת זו היא הניסיון (הכושל) לברוח מהעיר אל הטבע הפסטורלי המדומיין (וראו את דבריה של ג'יין ג'ייקובס בנושא בשקף 2) ולהרבות בעוד ועוד שטחים פתוחים (ועדיף פארקים) כאילו הם הפתרון לסוגיות העירוניות כולן.
שקפים 15-16 עוסקים בתפקידם של השטחים הפתוחים בעיר. שקף 17 מציין את התקנים של השטחים הפתוחים בעיר (אין תקן לכיכרות או לשדרות בכלל) ובהם מודגש התקן של 5 מ"ר שטח ירוק לנפש בשכונה (ו-7 מ"ר בעיר לנפש). שקף 18 מציג את עמדת "אדם, טבע ודין", אשר מבקשים להעלות את התקן הזה ל-14 מ"ר (!) לנפש בשכונה ול-20 מ"ר בעיר. שקף 19 מסביר את המוטיבציה למחקר בתחום.
שקפים עוסקים בפרוט צפיפויות נטו וברוטו בשטחים שונים ובאופי הבנייה שניתן לייצר תחת תקן של 9 מ"ר שטח פתוח לנפש. שקפים 24-26 מביאים תוכנית בניין טיפוסית לישראל בימינו (במקרה הזה זה פרויקט שקרא ביאליק על הפארק) אשר תחת התקן הנוכחי לא מאפשרת כלל יצירה של מרחב עירוני, אלא מרחב דיס-אורבני בעל מאפיינים קורבוזייניים ברורים באופן שאינו מגדיר חלל עירוני.
שקף 27 מביא את השלכות התקנים לשטחים הפתוחים והאופן שבו תקנים אלה מעודדים פרבור ותלות ברכבים פרטיים והמסקנה: מכסות הקרקע לשטחים פתוחים במתכונתן הנוכחית פוגעות בקיימות.
שקפים 29-31 מתארים את הבסיס של המחקר אותו ערך יודן. שקפים 33-36 מציגים את המתודולוגיה. בשקפים 38-54 מתוארים מקרי החקר ביתר פרוט (10 שכונות שונות בישראל, 5 במרכז ו-5 בדרום). בשקפים 55-57 מתוארת מידת הנגישות לשטחים פתוחים ברדיוסים של 150 מ' ו-300 מ' (נגישות טובה בכל המקומות שנבדקו). שקפים 59-60 מפרטים את צפיפויות המגורים וכמות השצ"פ לנפש. בשקפים 60-62 מובאים הממצאים של המחקר בנוגע לכמות הפעילות במרחבים הפתוחים השונים. שימו לב למיעוט השימוש במרחבים הירוקים אל מול המרחבים האזרחיים.
שקף 65 מציג סקר עמדות לגבי העדפה של תושבים לפעילות בשטחים פתוחים. בילוי בפארק השכונתי נמצא במקום האחרון אחרי הליכה ברחובות השכונתיים, בילוי במרכז המסחרי השכונתי, בילוי בשטחים פתוחים מחוץ לשכונה (פארקים אמיתיים) וישיבה בגינה הפרטית. שקף 67 מראה שלמרות שאנשים לא כל כך מעוניינים לבלות שגן השכונתי, הם רואים בשטחים הפתוחים אלמנט בעל חשיבות גבוהה. שקפים 70-72 מציגים את המסקנות עד כה. מסקנות אלה מחייבות עדכון של נהלי תכנון השטחים הפתוחים בערים. במיוחד בעייתית העובדה שהתקן לשטחים פתוחים הוא אחיד בכל אזורי הארץ וכל סוגי היישובים ורמות הצפיפויות. אין דין יישוב פרברי עם גינות פרטיות (כמו שוהם ולהבים), אשר בהם אין כלל שימוש בשטחים הציבוריים הירוקים, כדין שכונה צפופה, אבל התקנים הם אותם תקנים גם בשכונת וילות פרברית וגם במרכז תל-אביב.
לסיום, תודה רבה לד"ר יודן רופא שהביא לקורס מחקר מרתק ואני מקווה שעוד יהיו לו השלכות תכנוניות.
לקריאה נוספת על שטחים פתוחים ועירוניות
פוסט זה מתפרסם במקביל בבלוג של עמותת מרחב – הרחובות שלנו.
עוד בלוג תל אביבי 
לרמן,
בולוניה? שצפיפותה 2,600 נפש לקמ"ר?
זה בגלל שכמו שאתר רואה בשקף 14, החלקים החדשים של העיר בולוניה שנבנו במאה ה-20 נבנו בצורה פרברית קיצונית ללא שמץ של עירוניות עם הרבה שטחים ירוקים. המרכז ההיסטורי של בולוניה שנבנה במאה ה-19 (שקפים 9-11) צפוף, עירוני ואיכותי ביותר.
תרבות החיים בארץ נקבעה ע"י ארכיטקטורה קלוקלת, ששמה על כס את הפרדת השימושים ואת המגורים היוקרתיים, ללא קשר לכמות ואיכות השטחים הפתוחים. האדריכלים כיום, לפחות 90% מהם, מתכננים פרוורים בתוך הערים הקיימות, מלאים בסטיגמות לגבי עירוב שימושים (הרצוי כל כך) ונכנעים ליזמים ללא נסיון לשנות את המצב. הערים שלנו, ובודאי יישובי הספר, נראים נורא ומתפקדים באופן מזעזע תוך הגדלת התלות ברכב הפרטי, על התחלואים הרבים שדבר זה מביא! אין בחלקיהן החדשים ובודאי שלא ב"ערים" החדשות, כמו מודיעין, שמץ של אורבניות. אם היו בונים ערים כהלכה, היה ניתן להחשיב את המרחב הציבורי הראוי כחלק מהשטחים הפתוחים. כל עוד אין מרחב ציבורי, אין רצף של חללים לרווחת הולך הרגל, הקבוע או המזדמן, חייבים לתת לאנשים מקומות לנשום! הכמות של השטחים הפתוחים אמורה לשרת את האיכות, אבל אדריכלים נמנעים מהתמודדות עם המרחב הציבורי וממשיכים לבנות בנינים מתסכלים, הרחוקים אחד מהשני ככל שהם גבוהים יותר. הרחוב העירוני מורכב גם ממבנים אבל גם מגנים, אם זה גני כיס בניו יורק, כיכרות בפריז או ממש פארקים כמו בלונדון, שם הכמות של מ"ר שטח פתוח לאדם היא אדירה ועוברת על המומלץ כאן..
יעל בוחרת להאשים את האדריכלים והמתכננים, ולא לבחון את האופן המבני שבו ההנחיות והסטנדרטים הקיימים מייצרים את הסביבה – לפעמים למרות הכוונות התכנוניות.
מודיעין היא דוגמא מצוינת, הכוונה של ספדי בתכנית שלו היתה להחזיר את העירוניות מבוססת הרחובות (והוא גם דאג לשטחים פתוחים נרחבים). הצפיפות גם היא איננה גבוהה במיוחד. אך השילוב של הפרדת השימושים (וכאן אני מסכים עם יעל), הנחיות תכנון לרחובות המבוססות על ההירארכיה הפונקציונלית, ועודף הקצאת שטחים פתוחים חיסלו כל סיכוי לעירוניות ב"עיר" הזו. עכשיו באים אדם טבע ודין וממליצים על הגדלת ההקצאה השכונתית שהיא הבעייתית ביותר. אין לי בעיה עם פארקים גדולים, השומרים על רצף אקולוגי, וגם על שילוב אזורים חקלאיים בתוך המטרופולין (וכך גדל המ"ר לנפש), אבל אי אפשר לעשות את זה בכל שכונה ושכונה, כי התוצאה היא בינוי המגדלים של "ביאליק על הפארק" ודומותיה.
לצערי הצעקה מופנית אל האדריכלים, הם המעצבים. אדריכלים אינם אמונים לתכנן עיר, אין להם הכשרה לכך, ובודאי שלא יוותרו על עיצוב. אבל תכנון ערים, כמקצוע שאיננו עיצובי, נעלם כמעט לחלוטין (לשם נוחיות הביצוע) ובארץ איננו נלמד כלל, גם לא בלימודי תואר שני, בצלאל ותל אביב וויתרו לגמרי, ובתואר שני מלמדים המשך לעיצוב בינינים בקנה מידה קצת מורחב, ובעיקר מיותר, כי הוא נכלל בערים שלא היצליחו. בטכניון בתוכנית הלימודים לתואר שני, יש הכל מלבד הוראה של תכנון אורבני. המורים במקרה הטוב הם חוקרים פוסט מודרנים, או שהם אדריכלים ללא רקע אמיתי. האשמה איננה בסטנדרטים, האשמה היא בשגיאות בתכניות התבע ובחוסר ידע, כולל מחלות מודרניות שיגרתיות שכולם כבר יודעים מה הן, רק אין רפואה מתאימה. סליחה על הפסימיות הגוברת.
פינגבאק: שלב הסיכומים | עוד בלוג תל-אביבי
פינגבאק: מקבץ לינקים ליום שלישי | עוד בלוג תל-אביבי
נחום, הבעיה היא לא בספקי השירות- הפקולטות לתכנון וכו', אלא במי שאמור לדרוש את השירות – האזרחים. באין מודעות אזרחית לנושא, כשאנשים אינם מודעים לכך שתכנון עירוני לקוי מחרב להם את החיים, אין להם גם בעיה להמשיך לקטר ולבחור ראשי ערים גרועים שלא דורשים שינוי מהמתכננים שלהם.
הדברים מתחילים בתרבות וחינוך של הציבור, ועם יצירת מודעות וביקוש יבוא גם ההיצע. מבחינה זו מצבנו דווקא טוב – עיר לכולנו , "אגדה אורבנית" והבלוג של יואב הנחילו מושגים חשובים להרבה ישראלים, יש צורך בעוד כאלה.
פינגבאק: מקבץ לינקים לסופ"ש | עוד בלוג תל-אביבי
פינגבאק: כמה מילים על "מצוקת הדיור בתל-אביב" | עוד בלוג תל-אביבי
פינגבאק: רצח על רקע תכנוני | עוד בלוג תל-אביבי