יונה יהב, ראש עיריית חיפה בשמונה השנים האחרונות, תקף לא מזמן את "מדינת תל-אביב" שלדבריו הורסת לו את העיר ואת המדינה. יהב, אשר במהלך כהונתו המשיכה חיפה לשקוע ולהתנוון, טוען שהחברה הרעים מתל-אביב גונבים לו את הצעירים מתחת לידיים ומתעלם מתרומתו לדעיכתה של "בירת הצפון". במקום לבוא בטענות כלפי תל אביב, עיר המטפחת מרכז עירוני תוסס ומשגשג בזכות עצמו, אולי ינסה יהב ללמוד משהו מהצלחתה של העיר שהוא כל כך אוהב לשנוא.

כל מי שיורד בתחנת רכבת "מרכז" בחיפה ומנסה לפסוע לתוך העיר, מיד מבחין בבעיות הזועקות עד לשמיים או לפחות עד לבניין העירייה. מהתחנה יוצאים ישירות לתוך חניון ענק, המהווה שטח מת של אספלט ומכוניות באמצע רחוב העצמאות. מעבר לחניון נסלל מן הנמל מעין מחלף רחב כסמבטיון, שאינו ניתן לחצייה ללא המתנה מייגעת וארוכה כאורך הגלות או לפחות כאורך הקדנציה של יהב. כל אלה, בשילוב בניינים נטושים ומתפוררים יוצרים את הרושם שכבר מזמן אין כאן מרכז.

במקום לפתח ולתקן את הנקודה המרכזית הזאת, שמסביבה יכול להתפתח מרכז עירוני אמיתי עם תעסוקה ומגורים, יהב שרף מאות מיליונים על "קמפוס הנמל" – מתחם מכללות מנותק וחבוי. הקמפוס אולי אסתטי ומטופח, אך הוא מרוחק ותלוש מהעיר התחתית כך שהוא אינו מאפשר לה ליהנות מן הסטודנטים הרבים המגיעים למתחם הסגור. כך, יהב מציע לפתח מתחמים על מתחמים בחיפה, ללא שמץ של עירוניות וללא סיכוי לחיי הרחוב המאפיינים את תל-אביב ואשר אליהם נוהרים הצעירים. במקום להחזיר את החיים לעיר התחתית תוך שילוב מגורים, תרבות, תעסוקה ומסחר יחדיו, בדומה לתל אביב, יהב מנסה להפריד את עירו לגטאות של מתחמים מופרדים. במקום אחד יהיה בידור, במקום אחר יהיה מתחם מכללות ובמקום אחר יגורו אנשים. כך הוא באמת מאמין שחיפה תנסוק.

יהב עסוק במלחמה על הרחבה של הנמל תוך שהוא מתאר אותו כמחולל תעסוקה איכותי. אין ספק שלחיפה צפוי עתיד של עיר פועלים מנומנמת עם מחוללי תעסוקה איכותיים שכאלה. לצד המלחמה על הרחבת הנמל, יהב מתאר כיצד הנמל פוגע במגע של העיר עם הים. נשאר לו רק להחליט אם הוא מעדיף נמל או ים.  בנוסף, יהב הוזה בחלומות על שיקוע מגלומני ויקר של הרכבת, שלטענתו היא היא הגורם הראשון במעלה לנחשלותה המתמשכת של חיפה. חבל שמי שמגיע עם הרכבת לחיפה נאלץ לצפות באותה נחשלות שאין לה שום קשר לרכבת.

כקודמיו בתפקיד, יהב מתעלם מהמקום בו חיפה עשויה להתחדש – שכונת הדר הכרמל. שכונה זו הינה הלב ההיסטורי של חיפה ובנויה בקווים עירוניים עם רחובות נעימים, מסחר ושלל מבני ציבור. הדר הכרמל מונחת לה היום בעליבותה, ללא שמץ של הדר, ומחכה לראש העירייה החיפאי הראשון שישים לב אליה ויעזור לה להתחדש. אחרי שיהב יעזור לרחובות החלוץ, הרצל והנביאים לחזור לעצמם הוא כבר יראה שאותם צעירים אשר עוזבים לתל אביב ללא הרף ימצאו לעצמם מקום להישאר בו בחיפה. אולי אפילו חלק מהצעירים ממקומות אחרים בארץ יגיעו לחיפה כשזו תחזיר לעצמה את ההתרחשות העירונית. הדר הכרמל עוד יכולה להיות מרכז עירוני אינטנסיבי שיעניק לצעירים את ההזדמנויות לממש את הפוטנציאל של עצמם.

אין זה חלום – חיפה כבר הייתה עיר תוססת בעברה, "עיר אמיתית" כמאמר שירו של יהונתן גפן. גם תל-אביב עברה קריסה אורבנית בשנות ה-60 וה-70 וההתחדשות שלה לא באה מיצירת מתחמים כאלה ואחרים, אלא מהשיקום של הלב הפועם של רחובות שינקין, רוטשילד ואבן-גבירול רוויי השימושים, ההתרחשויות וההזדמנויות.

יהב מתלונן שהממשלה נגדו ושהוא ימשיך "לפתח" את חיפה למרות הקשיים שהיא מערימה עליו. נראה שהוא מתעלם משלל ההטבות שחיפה זכתה להן בשנים האחרונות כעיר פריפריאלית וביניהן הטבות פיתוח לתיירות ולהייטק וכן מענקים מיוחדים והטבות מס בסך מיליארדי ש"ח. מענקים אלו עזרו ליהב להקים את פרוייקט "מנהרות הכרמל", שאמנם מקצר את נתיב הבריחה מחיפה והקריות לתל-אביב, אך אינו מעודד התפתחות עירונית בחיפה. יהב גם שכח שהעזרה הפיננסית לחיפה הגיעה מכספי המסים הממשלתיים שרובם ככולם נגבים באותה "מדינת תל-אביב" משוקצת, המסבסדת עבורו את פיתוח עירו.

כמאמר הפתגם, מומלץ שיונה יהב ייטול קורה מבין עיניו ויבדוק את הדרך בה הוא הופך את חיפה לעיר פריפריאלית ושולית, לפני שהוא בא בטענות למקומות שמצליחים בזכות עצמם.

*תודה לאוהד ולמורין על העזרה בפוסט זה.