עוד בלוג תל-אביבי

פוסט אורח מאת גבי טרטקובסקי.

במשך שנים, חשבתי ש-"גלידה מונטנה" כבר אינה קיימת. במובנים רבים, זה אכן כך. הצרכים שסיפקה אינם מבוקשים עוד – מקום מפגש וחיזור לא מתיימר של בני נוער, וגלידה הנוזלת ממכונה. היא כלואה בין מוסכים ומועדונים גדולים במתחם הנמל. ואם לא די בכך, פועל מולה סניף של רשת גלידות נחשבת.

בשנתיים האחרונות ראיתי רק פעם אחת מודעת דרושים במקום. "אנחנו אוהבים לעבוד עם מבוגרים. אם נביא לפה בחורה צעירונת זה יהפוך למסובך. אני יודע שהיום זה מוכר יותר גלידות כשיש בחורה יפה בקופה, אבל היא עלולה להכיר בחור צעיר ולהיעלם. על הגמלאים אנחנו תמיד יכולים לסמוך, הם כמונו.", סיכמו  הבעלים, יחזקאל בירזון וישעיהו ליכטנשטיין, בראיון משותף ב-2007.

"גלידה מונטנה" נפתחה ב-1960, ובשיאה היוותה ספתח לגל האמריקניזציה הראשון בארץ. התשלום הוא על גודל המנה, בכוס או בגביע. התוספות הן ללא תשלום נוסף. בימי התהילה, ג'וק בוקס רועשת עמדה לרווחת קהל הלקוחות הצעיר. זו נותקה מזמן, ורק לאחרונה, גם הוסרה מכונת פינבול של "בטמן לנצח" – סרט שעלה לאקרנים ביוני 1995. מבין מכונות המשחק שנותרו במקום, האהודות מכולן הן, כמובן, הרועשות ביותר – שולחן ההוקי אוויר, ומכונת קליעה לסל. כיום, תנועת המשפחות בסופי השבוע מפרנסת את המקום. מתחם הנמל הרי מעודד כניסה אין סופית של מכוניות. מעטים באים מטעמי נוסטלגיה, וחלק לא מבוטל הם לקוחות מזדמנים. זכור לי מקרה שבו קבוצת אנשים התיישבה סביב שולחן וביקשה, לשווא, קפה.  ניתן לזהות חלק מן המזדמנים על פי שאלותיהם, "איפה מומו?" וכדומה. התייחסויות מבודחות אלו לסדרת סרטי "אסקימו לימון" באות ממבוכה טבעית.

קשה לצפות בבית עסק ותיק, ריק ומוזנח, ועל אחת כמה וכמה – להיכנס בשעריו כלקוח. אגב, אין במקום אף אזכור לסרטים שהנציחו את "גלידה מונטנה". כביטוי היסטורי יחיד, תלויה ליד הקופה, תמונה של הנמל בראשיתו. השטח ב-"מונטנה" הוא עצום ומשאיר מקום לדמיון – לא רק כיצד היה פעם, אלא מהו הפוטנציאל לרנסנס אמיתי.

מצד אחד, ניתן לעקוב אחר המודל של "קפה מרסנד"; המוסד החליף בעלים אך שמר על הריהוט, התפריט (בחלקו) והמחירים הישנים, ובמקביל, הוקצה חלל צנוע להופעות ועמדת די-ג'יי; וכך במקום שוותיק עוד מ-"מונטנה". מנגד, לא יהיה די מתושבי העיר, אשר יטריחו עצמם לביקור תדיר בגלידרייה המחודשת. הנמל אינו רק רחוק פיזית מבתיהם אלא בעיקר, מנטלית מאופן הבילוי של רובם. בנוסף, קהל המשפחות הרווחי של סופי השבוע יחוש ניכור מהשינויים, ויעזוב. ואם אכן "מונטנה" תיהפך למזמינה יותר, כיצד ייחסם אותו קהל פוחזים צעיר, הפוקד את הנמל בלילות?

"מונטנה" אינה יכולה להמשיך להתקיים לנצח על רצון טוב וזיכרונות. במציאות האורבנית של עירנו, הישרדותה מרגשת. יהיה זה הישג אם לא תיהרס כליל. אז בינתיים, נותר רק להזמין את הקוראים לדו-קרב במכונת הקליעה לסל! הפרסים: גלידה לפי טעמו של המנצח, וטרמפ חזרה הביתה, על אופניים, למנוצח.

הבפנוכו של גלידת מונטנה עם מכונות המשחקים. צילום: גבי טרטקובסקי