אני מעוניין להרחיב בפוסט זה על המושג של הפרדת השימושים, עירוב שימושים וניהול מדיניות שימושי קרקע (zoning). באנגלית זה נקרא – single-use zoning ו-mixed-use development.
הכוונה בניהול שימושי קרקע היא לכך שמדיניות תכנון יכולה להגדיר אזורים מסויימים בעיר (וגם מחוץ לעיר) לטובת שימושים מסויימים (כגון מגורים, מסחר או תעשייה), באופן שמאפשר לשלב מספר שימושים זה ליד זה או באופן שמפריד שימושים אחד מהשני. בערים המסורתיות לפני עידן הרכב הפרטי היו מרוכזים כל השימושים האפשריים אחד ליד השני, וכך אנשים חיו בצמוד למפעלים המזהמים שעבדו בהם. הצורך להפריד בין מגורים לתעשייה כבדה והמצאתם של אמצעי תחבורה להסעת המונים הביאו לשכלול ניהול שימושי הקרקע, כך שאזורי תעשייה כבדה יהיו רחוקים מספיק מבתי מגורים.
במהלך המאה ה-20 נכנס לשימוש רחב הרכב הפרטי שדרש כבישים מהירים ורועשים ששוב, היו צריכים מקום רחוק מאזורי מגורים. עם השנים והפרבריזציה ההולכת וגדלה של החיים התחבב בכל העולם (ובמיוחד בארה"ב) נוהל הפרדת השימושים. היום כבר לא בונים דירות מעל חנויות (כמו שיש ברחוב אבן-גבירול למשל), אלא מפרידים בין המסחר למגורים. באזורים הפרבריים החדשים (נתניה וראשון, למשל) הפיתוח מוטה לטובת הפרדת-שימושים קיצונית. כך מתקבלות שכונות מגורים אחידות ללא חנות מכולת או סניף דואר, ומנגד מרכזי תעשייה/מסחר עצומים בגודלם. הנגישות של כל התכנון הזה כמובן מבוססת על שימוש גבוה ברכב פרטי לטובת כל סידור אפשרי.
לצערי, מדיניות של הפרדת שימושים התחבבה גם ראש העיר היחידה בישראל, רון חולדאי, שבשלב ראשון של התוכנית פועל להפרדה של מקומות בילוי ומגורים (רק השבוע נסגר המועדון בקולנוע זמיר באלנבי). לאחר שיופרדו הבילויים והמגורים, יהיה אפשר להמשיך להפריד את המסחר מהמגורים ולשלוח גם את תושבי תל-אביב לנהוג ברכב לכל מקום (ולחזור בנהיגת שיכורים הביתה).
אני לא ארחיב כאן יותר מדי, זה מעין פוסט לא מתוכנן שנולד מפוסט אחר שהתחלתי לכתוב, אבל תחשבו לרגע על כל פארקי התעשייה החדשים בישראל (בדרך-כלל פארקי היי-טק) ותרשו לי לתת לכם כמה דוגמאות – רמת-החייל, קרית אריה, מת"מ, הרצליה-פיתוח, נתניה-פולג וכו'. מדוע כל פארקי ההייטק הלא-מזהמים האלה כל-כך רחוקים מאזורי מגורים? מדוע הנגישות בתחבורה הציבורית לאזורים אלה כל-כך גרועה? מדוע חייבים כל אותם עובדי ההיי-טק והעובדים האחרים במתחמים האלה להגיע באמצעות רכב פרטי מזהם יום אחר יום לעבודה ובחזרה? התשובה מתחילה לדעתי בהפרדת שימושים. הרי במקום לפנות את פארק אזורים בקרית אריה היו יכולים לבנות משרדי היי-טק בלב העיר פתח-תקוה (הנחה: העיר פתח-תקוה מתקיימת בחלל ובזמן אמיתיים) וכך גם לשקם את מרכז העיר וגם לאפשר לאנשים לגור ליד העבודה שלהם, לזהם פחות ולצרוך פחות דלק.
לינקים לקריאה נוספת:
עוד בלוג תל אביבי 
אפרופו פתח תקווה, אכן, מדובר בפיקציה…
כל הכיף בת"א זה שהמסחר, הפנאי והמגורים נמצאים באותו המקום.
אתה יכול לצאת מהבית בבוקר, לעשות קניות בשוק, לקנות בגדים באיזה רחוב, לתקן את המחשב, לראות סרט בהקרנת צהריים, לשבת בבית קפה מתחת לשמש חורפית נעימה, לנום על החול בים, להתקלח ולצאת ללילה סוער בו תעבור בין מלא פאבים ומסיבות, וכל זה בלי לקחת מונית או אוטובוס, הכל ברגע.
זה פשוט אדיר, כיפי והופך את העיר לצבעונית ותוססת.
כל הקטע של תיחום אזורים הופך את החיים לחד גוניים, משעממים ובנאליים.
מספיק להשוות בין בתי הקפה שנמצאים בנמל תל אביב מול הים, שכולם מרגישים בדיוק אותו הדבר כאילו נוצרו מאותה התבנית המשעממת לעומת בתי הקפה מקסימים בכל מיני פינות בעיר(ממליץ בחום על קפה בשם כרמייה באזור בין רחוב מרמורק לחשמונאים).
עוד אבחנה, אזורי הייטק מרגישים תמיד כלכך מנוכרים קרים ומגעילים, הרצליה פיתוח, פארק המדע ברחובות והגרוע שבגרועים פארק אזורים בפ"ת – שפשוט נראה כמו המטריקס הראשון שפיתחו, מושלם מדי, משעממם, מרדים יצירתיות, מכבה שמחות חיים.
אני חושב (וגם כתבת מתישהו על זה) שזה עוד משהו שהחלוקה הסטרילית לאזורים גורמת, גורמת לזה שמשעמם. פשוט משעמם.
יגאל, תודה על הלינק.
איתן, מסכים עם כל מילה. אכן, פארק אזורים הוא אחד המקומות המזעזעים ביותר שנבנו בארץ. בשנתיים שעבדתי שם העיצוב האורבני של המקום פשוט גמר אותי.
השעמום זו הסכנה הגדולה. לדעתי, הטעות הכי גדולה שחולדאי יכול לעשות (והוא עושה את זה) בעיר תל-אביב הוא להפוך אותה למקום משעמם, מונוטוני, חד-גוני ועייף.
לגבי פארק אזורים, אני חייב להדגיש משהו,
בפארק שם יש מרכז של אינטל שמפתח את הWIMAX, בקיצור, זה הוקם על בסיס חברה שאינטל קנתה – חברה בה עבדתי בעבר.
לפני שנתיים או משהו כזה, חיפשתי עבודה בהייטק, בקיצור חזרתי לחברה שעבדתי בה פעם, אבל הפעם לאינטל.
עזבתי אחרי 7 חודשים, פשוט לא יכולתי להגיע כל בוקר לפארק הזה, הרגשתי כלכך רע, המפל המלאכותי הזה, והשיחים שמישהו פיסל ואנשי תחזוקה.. זה אולי נשמע טוב על הנייר אבל זה מחריד.
הרגשתי כאילו אני מוכר את נשמתי לשטן.
מרחם על כל מי שעדיין עובד שם, בCUBEיקים הורגי היצירתיות והכיף, אוכל צהריים בחדר האוכל המזוויע המלא ב90% גברים(איזה מחריד!), ועובר ליד הדשא שאף אחד לא באמת משתעשע עליו.
מה שהכי מצחיק זה שיש אנשים שמקנאים בעובדי היי-טק. הם לא מבינים עד כמה חלקם באמת מכרו את נשמתם בשביל כסף 20 ברוטו + אוטו.
אזורי ההייטק האלה שנראים כמו סים-סיטי, זה באמת נורא.
אבל מישהו מצא פתרון אחר שיכול לאפשר מגורים בתל אביב בלי לפחד מהטלפונים של צילה מהבנק?
אולי עבדי ההייטק לא מכרו את נשמתם לשטן, אלא לגן העדן שבין הים לאיילון.
פינגבאק: עוד בלוג תל-אביבי
כמו בכל דבר אחר בחיים גם כאן אין שחור ולבן.
אני אומנם עובדת בהייטק ונוסעת ברכב ליסינג, אבל אני גם תל אביבית, שאחרי תקופה בראשון לציון וגם תקופה באירופה יודעת להעריך את הקסם האורבני, את האופניים, ושותפה לדאגת הקוראים האחרים לאיכות הסביבה. ונכון שאני מתענגת על המאזדה 2 החדשה שלי, אבל אהבתי יותר את הנסיעות ברכבת…
התמזל מזלי ואני עובדת באיזור התעשיה של הוד השרון שנמצא במרכזם של שדות ירוקים ובסמוך לבניין שלי עובר שביל ישראל. אבל אני מכירה את העסק מבפנים ואני רוצה להבהיר נקודה חשובה. בהיי-טק עושים כסף, ואנשים שעושים כסף, הדבר השני הכי יקר להם הוא זמן. אז נכון שאפשר לשים סטרטאפ קטן במרכז תל אביב, אבל חברה גדולה מחייבת דרכי גישה נוחות, חניה זמינה וגם מחירי קרקע אטרקטיביים. וכמה שקריית אריה היא לא מקום נעים, תסכימו איתי שלהכניס את כל אלפי האנשים שמתפרנסים באיזור הזה לתוך פתח תיקווה העיר זה הרבה פחות נעים. אולי זה יותר נוח למי שהוא כבר תושב פתח תיקווה, אבל אפילו למי שמגיע מרמת גן זה יהיה סיוט. ואגב כדי למקם את כל החברות האלה בלב הערים יצטרכו לבנות מגדלים ששוב יכערו את מתאר העיר.
יש ערים שעובדות ככה. בטוקיו, בברלין, במוסקווה ובבואנוס איירס הכל נעשה בתוך העיר רבתי וכולם מגיעים למשרד ברכבת. אבל אילו הן ערים שמראש נבנו עם תשתית מתאימה ומאכלסים אותן אנשים שמוכנים לסגנון החיים הזה. לך תגיד לעובד היי-טק ישראלי שאתה לוקח לו את האוטו!
אגב צ'ק פויינט ניסו משהו כזה. הם שכרו את משרדיהם החדשים סמוך לרכבת מרכז ובכוונה לא מציעים לעובדיהם רכבי ליסינג. אבל כמה מקום עוד יש ליד רכבת מרכז? ומה עם אנשים שירצו להגיע למשל מרמת השרון, או מראש העין או מחולון? לך תגיע באוטובוס!
לסיכום, יש לראות המציאות ואת האילוצים ולהבין שבמדינה ללא בסיס רחב (גם מעבר לגוש דן) של תחבורה ציבורית ותרבות שימוש בתחבורה ציבורית אי אפשר לשנות את המציאות הזאת.
מארי, ברור שאם ימשיכו לבנות אזורי "תעשייה" מחוץ למרכזי הערים מוטים לחלוטין לטובת רכב פרטי, נקבל עוד רכב פרטי ועוד מרחב ציבורי שהולך ונשחק לטובת הרכב הפרטי. מרכזי התעשייה הלא מזמהת צריכים להיות משולבים במרקם המגורים העירוני ובמרקם התרבותי על-מנת ליצור אזורים שתחבורה ציבורית משרתת אותם ביעילות והם צפופים מספיק ובעלי מגוון שימושים כדי שהם יהיו אזורים נעימים לחיות ולעבוד בהם (וכמובן פחות מזהמים בסופו של דבר).
תכנון לרכב פרטי מוביל לשימוש מוגבר ברכב הפרטי שמוביל לעוד תכנון לרכב פרטי וכן הלאה. התוצאה: מרחב ציבורי ריק מתוכן וחיים משמימים בהתאם. זמן הוא אלמנט מאוד חשוב בחיים. אם כבר, אז מבחינתי מאז שהפסקתי לעבוד (בהייטק) ערך הזמן שלי עלה פלאים. קודם היה מישהו שקנה ממני את השעות שלי תמורת כסף, ואילו היום המחיר של הזמן שלי כל-כך יקר שאף אחד לא יכול לקנות אותו. תכנון תחבורתי אנושי מוביל לחיסכון עצום בזמן לכולם (אפילו לעובדי ההייטק ירום הודם). תכנון תחבורתי לקוי ומוטה רכב פרטי מוביל לבזבוז זמן נוראי בבדידותו של הרכב על הכביש המהיר שנוסע לאט לשום מקום וחזרה.
כאשר מתכננים לרכב פרטי התחבורה הציבורית נפגעת ונוצר המעגל שמוביל את כל מי שיכול להרשות לעצמו לנסוע ברכב הפרטי. התכנון צריך להיות בגישה שונה שתעדיף את התחבורה הציבורית על-פני הרכב הפרטי הלא יעיל. הטרנד רק מגיע לארץ, ואני בטוח שלכיוון הזה אנחנו הולכים.
הבעיה היא ריחוק הפארקים התעשייתים ממרכזי הערים. הבעיה שלא טרחו להרחיב את הקווים לאיפה שבנו את הפארקים.
אולי לא מלמדים בישראל תכנון אורבני או תחבורתי? אולי זה לובי של יבואני רכב וחברות דלק נגד רכבות?
גם רכבות תחתיות בערים מגניבות לא ניבנו ביום אחד. באמסטרדם עמלים על הרכבת התחתית וזה עוד יקח להם שנים. בנתיים יש איזה קו וחצי. אבל כמובן שבכל מקום שבונים פארק דואגים שתהיה לשם רכבת. בהולנד, לרוב המוחלט של היעדים, הרכבת היא הפתרון המוצלח והיא תחרותית מבחינת זמני-הנסיעה מול רכב פרטי, וזה מנצח ביומיום. ההולנדים נוסעים ברכבות כמו שהישראלים מטקבקבים את בני ציפר. במיליוניהם. בשילוב אופניים מתקפלים הרכבת יכולה להיות הפתרון להרבה בעיות.
פינגבאק: נופל וקם… (או איך עברתי תאונת אופניים ושרדתי בכדי לספר על זה) « ירוק ונוצץ
פינגבאק: יהונתן קלינגר | בזכות מחירי הדלק (ואיך להגמל מהם). :: Intellect or Insanity
פינגבאק: Suburban Nation והשריטה העירונית שלי | עוד בלוג תל-אביבי
פינגבאק: זו הנגישות, טמבל | עוד בלוג תל-אביבי
פינגבאק: המקום הגרוע ביותר שתוכנן אי פעם – Cambernauld | עוד בלוג תל-אביבי
פינגבאק: Suburban Nation והשריטה העירונית שלי | עוד בלוג תל אביבי
פינגבאק: למה נכשלה הממשלה בטיפול בקורונה (השערות, לא עובדות)? | Intellect or Insanity | יהונתן קלינגר