עוד בלוג תל-אביבי

לא פעם יזמים מקבלים זכויות בנייה מוגדלות (כלומר הגבהה של הבניין) כדי לאפשר להגדיל את כמות הכסף שתתגלגל ובסופו של דבר גם את הרווח בפרוייקט כזה או אחר. העירייה מתנה לא פעם את תוספת הזכויות בשלל זיקות הנאה לטובת הציבור, בצורה של מרחבים ציבוריים מפותחים ושימור מבנים (ובעוד דרכים כאלה ואחרות). הבעייה היא שבדרך-כלל זיקות ההנאה האלה נותרות ללא שימוש ונראה שלא פעם התכנון שלהן יועד מראש למנוע מאנשים להיכנס למרחבים הלא-מהנים שנוצרו.

כך למשל, לצידו של מגדל נוה-צדק פותחה רחבה ושומרו שני בניינים היסטוריים. מעשה ראוי זה אמנם אינו מכסה על גודל הזוועה, אך לכאורה הפיתוח והשימור היו אמורים לעזור למרחב להשתפר. הבעייה שהרחבה עצמה נמצאת באמצע שומקום, כאשר מצד אחד מגדל נוה-צדק משקיף עליה מקרוב ושני הבניינים ששומרו לידה אינם בשימוש. כך הרחבה נותרת ריקה וסחופת רוח.

הרחבה ליד מגדל נוה-צדק – ריקה ושוממת

גם במקום מרכזי הרבה יותר תופעה זו חוזרת על עצמה במידה מסויימת. מתכנני מגדל הבנק הבינלאומי החדש בשדרות רוטשילד, שהינו המגדל הגבוה ביותר בשדרה (כרגע), יצרו מתחתיו רחבה שהייתה אמורה לשמש להנאות הציבור. כמו שכבר נכתב, לצד השדרה העמוסה לעתים, המקום האחרון שמישהו ירצה להיכנס אליו יהיה רחבת הבנק הבינלאומי. בערך הויקיפדיה של הבניין מצויין כי: "הנהלת הבנק הבינלאומי ביקשה לתכנן עבורה בניין שיהיה שקוף ככל האפשר ויסמל את השקיפות בעבודת הבנק." ניתן להוסיף שהמתכננים גם הצליחו ליצור רחבת כניסה שמסמלת את דורסנותו של הבנק ועוצמתו של התאגיד אל מול בני-האדם.

רחבת מגדל הבינלאומי. קטנותו של האדם

מקרים דומים לאלה ניתן למצוא גם בגינה של מגדלי אקירוב ברחוב פנקס אשר מוקפת חומה ורק אנשים מעורערים בנפשם יעזו להיכנס אליה (למרות שהכניסה חופשית), וכן חוסר ההצלחה ליצור מרחב ציבורי טוב לצד פרויקט רובע לב העיר ושני הבניינים ששומרו ברחוב מאז"ה ועומדים ריקים כבר 4 שנים לרווחת הציבור כולו.

הגיע הזמן שהעירייה שהנחתה את היזמים ליצור את המרחבים האלה ולשמר את הבניינים תבדוק את מצב זיקות ההנאה ואלו שימושים אם בכלל נעשים בהן. בשלב הזה העירייה נותנת ליזמים בעיקר הנחיות של גדלים ומספרים (שטח פתוח בכך וכך דונמים או כך וכך בניינים לשימור), אבל אינה מוסיפה הערות עיצוביות שבהן טמון הסיכוי להצלחה של מקום או לכשלונו. הרחבות הציבוריות שנבנו עונות על דרישות השטח והן פתוחות לציבור, אבל למרות זאת אף אחד לא באמת נהנה מהן והבניינים ששומרו נותרו ריקים. העירייה צריכה לצד הנחיות הגודל לספק ליזמים הנחיות עיצוביות ולעמוד מקרוב על תכנון ובניית זיקות ההנאה האלו כדי שבאמת העיר תשתפר בעזרתן, וכן לתקצב מראש את השימוש בבניינים המשומרים שבסופו של דבר מגיעים לידיה ומונחים כאבן שאין לה הופכין.

רמזור הולכי רגל בפינת פרישמן-דיזנגוף מול הסביח, ליד המאפייה של זומר, התייאש גם הוא מהחום הגדול שהיה פה בשבוע שעבר וקרס ביום רביעי. למרבה המזל אף הולך רגל, רוכב אופניים או אופנוען (שהרי ידוע שהמדרכות נועדו לשימוש האופנועים קודם כל ורק אחר-כך להולכי הרגל) לא נפגעו. היה נחמד לראות שהרמזור המשיך לעבוד גם בשכיבה על המדרכה. הנה כמה תמונות:

עכשיו אדום

ועכשיו ירוק

הערה מקדימה: על-מנת לשמור על מקום העבודה של המקורות שלי לא אוכל לציין מפורשות מי עומד מאחורי הדברים הבאים. תאלצו להסתמך על המילה שלי במקרה הזה ועל העובדות כפי שיתבררו במהלך הזמן הקרוב.

כידוע לכם, אתר עיריית תל-אביב עדיין למטה, למרות שחלפו כבר מספר שבועות מאז ארועי המשט שבעקבותיהם האקרים טורקיים (שלא שולטים באנגלית) הטביעו את האתר כחלק מהג'יהאד העולמי. למרות שמדובר בעירייה העשירה בישראל עם מחלקת מחשוב מתוקצבת היטב עדיין לא חזר האתר לפעול. בחודש דצמבר אמור לעלות אתר חדש ומשופר לעירייה. על-פי מקורות יודעי דבר בתוך העירייה אין כוונה כרגע להחזיר את האתר הישן לאוויר, מכיוון שלא ניתן לאבטח אותו בצורה ראוייה ולכן הוא מועד לפורענות. מסתמן כי בעירייה מעדיפים להמתין לאתר החדש ואתר העירייה לא יפעל לפני סוף השנה לפחות. בשלב זה נראה כי שיקום אתר האינטרנט העירוני והעלתו מחדש עתידים לקחת כמות זמן מקבילה לחפירה ושיפוץ של רחוב קטן.

אתם עשויים לשאול מי בכלל צריך את האתר של העירייה ומה הוא נותן. ישנם כמה דברים טובים באתר העירוני. ברמה הדמוקרטית-אזרחית באתר העירייה יש פרוטוקולים הן של מועצת העירייה והן של הועדה המקומית לתכנון ובנייה. פרוטוקולים אלה מאפשרים מעקב אחרי החלטות המועצה ואחרי החלטות הועדה המקומית. העדרם יפגע הן במידע הניתן לציבור הרחב והן באפשרות של עיתונאים ובלוגרים לכתוב על ההחלטות המתקבלות בעירייה, וכן באפשרות של בעלי עניין נוספים לעיין בחומר.

פגיעה משמעותית יותר בעיר היא העובדה שמרכז המידע התכנוני ומערכת המפות של העירייה אינם נגישים. במערכת זו משתמשים יזמים, אדריכלים ומתכננים רבים והשבתתה תפגע ותעכב תהליכי תכנון וייזום בתל-אביב בתקופה הקרובה, וכן תגביר את הלחץ על הפקידים העמוסים במינהל ההנדסה. פגיעות נוספות תהיינה בשלל השירותים שניתן היה לקבל באתר של העירייה בעבר ועכשיו נעלמו. בקיצור, הטורקים האלה גרמו לעירייה לחזור לתקופה העותומנית של המחשוב. נקווה שהחשש יתבדה ובקרוב האתר יחזור לאוויר.

עדכון: אתר העירייה חזר בזריזות לאוויר! אפשר להמשיך לעיין בפרוטוקולים ולבדוק כמה חניונים בשימוש חורג אושרו מתחילת השנה.

כמה לינקים היסטוריים מבית היוצר של חיים יערי ועוד מקור לא ידוע:

1. מאמר של חיים יערי משנות ה-60 האופטימיות. יערי כותב על הפיכה של תל-אביב מעיר למטרופולין שמאגד בתוכו מספר ערים שנשענות בדרך כזו או אחרת על תל-אביב. באופטימיות קיצונית הוא צופה צמיחה מהירה בתל-אביב בשנות ה-70 וגדילה משמעותית במספר התושבים בעיר. כיום יש בתל-אביב את אותו מספר תושבים כמו בשנים ההן, והיא מהווה חלק קטן בלבד מכמות התושבים שמרכיבה את המטרופולין שנשען עליה.

2. מאמר ההמשך של יערי שבו הוא קורה לאיחוד רשויות ולהשקעה בתחבורה הציבורית. יערי צופה עתיד מזהיר למרכז העסקים החדש שאמור לקום במנשיה (בסופו של דבר חלקו של המרכז ההוא נבנה ונכשל, כאשר העסקים נדדו למיקום הטבעי יותר על גדול האיילון ובגין).

3. מקור לא-ידוע ותאריך לא ידוע לכתבה קצרה על דחיית התוכנית לבניית רכבת תחתית בתל-אביב. מעניין מתי נפסיק לחכות לרכבת התעתועים הזאת ונתמקד בשיפורים ריאליים לתחבורה הציבורית. במאמר מוסגר – הרכבות התחתיות באירופה נבנו בשלהי המאה ה-19, בתקופה שבה שכר העבודה והתנאים הסוציאליים היו נמוכים מאלו של פועלים סיניים בישראל של היום. הרכבות התחתיות המודרניות באתונה ובמונטריאול, שנבנו לכבוד האולימפיאדות שלהן, גרמו שתיהן בסופו של דבר וביחד עם ההוצאות האחרות לפשיטות רגל משמעותיות בשני המקומות. רכבות תחתיות מודרניות נוספות בסינגפור וגם בסין נבנו בחיסכון גדול בעלויות כתוצאה מכוחו הרב של השלטון במדינות אלה על חשבון זכויות האזרח (שכוללות גם דברים מעצבנים כמו התנגדויות, דיונים, פיצויים והפגנות). האם אנחנו מעדיפים פשיטת רגל, דיקטטורה או ויתור על רכבת תחתית?

1. חברי משמר המועצה של הפורום הירוק של החברה להגנת הטבע עושים סדר ומפרסמים רשימה די מדוייקת של חברי הועדות השונות של העירייה. כדאי לציין שרוב הועדות חסרות כל סמכויות, מתכנסות פעם-פעמיים בשנה ורוב תכליתן למלא שורה בכרטיס ביקור זה או אחר של מי מחבריהן. מלבד הועדה המקומית לתכנון ובנייה, וועדות הכספים, הנכסים והמכרזים, שאר הועדות הן בעיקר ועדות קישוט (למשל ועדת תכנון עירוני ברשותו של אסף זמיר או ועדת פרויקטים בראשות שולה אגמי) שמעולם לא הביאו להחלטה כלשהי בנוגע לעניין כלשהו. בעיריות ראויות יותר, רשימת חברי הועדות השונות מתפרסמת באתר העירייה ומתעדכנת בהתאם לשינויים בועדות האלה, כמו למשל בעיריית נתניה.

2. אולי הציפיות שלי קצת גבוהות מדי. בעיריית תל-אביב עדיין מנסים לשחזר את האתר שהושמד ע"י משט הומניטרי.

3. פוסט מעניין של עו"ד גיל גן-מור על הסיבות לקדם דיור בהישג יד והזכות לדיור בכלל. נתון מעניין מתוך הפוסט הזה מצביע על כך שב-2008 גודל דירה ממוצעת שהוחל בבנייתה עמד על 182 מ"ר.

4. ואם כבר בגודל דירות עסקינן, בעיריית הרצליה התחילו להבין שאנשים רוצים לגור לבד בגיל מסויים ויכולים לעשות את זה גם בדירה של 25 מ"ר. עיריית הרצליה תאפשר פיצול דירות מוסדר ברחוב סוקולוב והשכרתן לסטודנטים בלבד. מהלך אורבני ראוי במיוחד ברחוב מסחרי כמו סוקולוב, אם כי אני לא חושב שצריך להגביל את אופציית החלוקה החוקית למיקום גיאוגרפי כל-כך צר, ובטח שלא להגביל את זכות ההשכרה לסטודנטים בלבד.

5. דירות וכבישים בלבד לא מצליחים באמת לייצר שכונה. בשכונות מהעשור האחרון שכחו לבנות כמה דברים ולאפשר עירוב שימושים. טוב, העיקר שבנו כבישים כדי שאפשר יהיה להגיע למכולת.

6. אביב לביא בביקורת משובחת על התוכנית של משרד התיירות להשקיע 100 מיליון ש"ח בתשתיות אופניים במקומות הלא נכונים.

7. מכללת ספיר נבנתה באמצע שומקום ליד כביש מהיר מאוד אותו נאלצים לחצות הסטודנטים שלה. לא ברור מדוע לא בנו את מכללת ספיר בתוך העיר שדרות, אלא מחוץ לה, בשדות הפתוחים. במקום לחזק את המרקם העירוני של שדרות וגם לשים את המכללה במקום שמבחינה בטיחותית הוא טוב הרבה יותר והגיוני להולכי רגל תקעו אותה על האוטוסטרדה כך שלא ניתן לחבר את המכללה לסביבתה ולחזק כך הן את הסביבה והן את המכללה. זה כנראה שיעור שבמכללת ספיר עוד לא למדו.

8. מה יותר מטופש מאשר לסבסד את שלטון הרכב הפרטי על חניוניו ומחלפיו במקום לקדם תחבורה הגיונית? לשלם סכום גבוה על חנייה שאפילו לא משתמשים בה. משרד החינוך נותן שיעור בטמטום וכסילות (מעניין אגב מתי יהיו כבר בחינות בגרות בתחום הזה).

9. ולסיום, קליפ קצת מטושטש לשיר משובח:

בשעה טובה אני חוזר לסכם את הרצאות הקורס "סוגיות אורבניות בתל-אביב" שנערך במסגרת המכללה החברתית-כלכלית. בפוסט שלפניכם תמצאו את המצגת הארוכה והמעמיקה של נחמן שלף על פיתוח כלכלי מקומי (באנגלית זה נכתב LED – Local Economic Development). אחרי המצגת העשירה בלינקים והפניות למקורות יש מעט תוספות שלי:

נחמן פותח את ההרצאה בהסבר על ההיסטוריה של ההבנה של פיתוח כלכלי מקומי (שקפים 2-12) וההבנה שהגיעו אליה שפיתוח כלכלי מקומי תלוי קודם כל בערים ובאורבניזציה שלהם ולא קשור לכלכלה הלאומית (שהיא למעשה אוסף של כלכלות עירוניות שלא ממש קשורות אחת לשנייה, פרט למטבע המשותף). בשקפים 14-24 נחמן, בהשאה מ-Atanu Dey מברקלי נכנס בעובי הקורה של האורבניזציה בת-ימינו והעובדה שהפעילות הכלכלית בעולם היא לא שוויונית וקשורה קשר הדוק לשלבי העירוניות השונים בהן נמצאים האזורים השונים בעולם. שקפים 26-38 מסבירים את הקשר בין עירוניות לפעילות כלכלית, והעובדה שבעיר ישנו גם מגוון גדול של עסקים ואנשים לצד התקבצויות של עסקים (agglomeraiton) מסוגים דומים שיוצרים מעין מערכת אקולוגית כלכלית.

משקף 40 ואילך נחמן מסביר כיצד מתבצע הפיתוח הכלכלי המקומי בקונטקסט העירוני, כאשר הוא מתבסס על תובנותיה של ג'יין ג'ייקובס מספרה המצויין "Cities and the Wealth of Nations". נחמן מתאר פיתוח מקומי בערים מוצלחות (תל-אביב כדוגמה ישראלית) ואחר-כך מתאר צעדים שניתן לקחת במקומות אחרים כמו שולי המטרופולין או בערים לא מוצלחות (חיפה ובאר-שבע, למשל) כדי לעודד גם במקומות אלו פיתוח כלכלי מקומי. בישראל שקף 53 מתאר בפרוט את מעגל הפיתוח הכלכלי העירוני, כאשר הידית לתחילת הנעת הגלגל נמצאת בשילוב של צפיפות, נגישות ומגוון. אלו הנושאים שעל–פי נחמן מתכננים יכולים לשפר ומשם יתחיל מעגל הפיתוח שיזין את עצמו בהמשך (אם לא יפריעו לו יותר מדי). משקף 57 ישנן את כל ההפניות לחומרים שנחמן השתמש בהם במצגת ובשקף 77 נחמן מצבע חלוקה בישראל לאזורים השונים על-פי שייכותם לכלכלות מקומיות מטיפוסים שונים.

אחת התובנות המרכזיות מההרצאה של נחמן נוגעת לאופן בו סובסידיות למקומות פריפריאליים לא עוזרות לשנות באופן בסיסי את המצב הכלכלי הירוד בהם. כך למשל, הסבסוד העצום שניתן למפעל אינטל בקריית-גת לא שינה כמעט במאומה את מצבה של קריית-גת, בטח באופן יחסי לכמות העצומה של כסף שהושקעה שם. לעומת זאת, שיפור אורבני של קריית-גת עצמה היה עולה הרבה פחות וגם מביא תוצאות מרשימות בהרבה הן בפיתוח הכלכלי והן באיכות החיים של תושבי המקום. באותו אופן אירועי תרבות חד-פעמיים בפריפריה אינן מפתח לעידוד יצירה תרבותית בפריפריה, משום שהמגוון והצפיפות הנדרשים ליצירה תרבותית אינן מצויים שם. אני ממליץ לכם בחום רב לעיין לעומק במצגת של נחמן ששופכת אור על נושא מורכב זה, אשר לרוב הטיפול בו מתבצע בכלים שגויים ומביא לתוצאות לא טובות.

נחמן שלף הוא יו"ר ושותף מייסד של ConteXtream ו-EnStorage וכן מכהן בדירקטוריון של My6Sense. נחמן נמנה גם על הדירקטוריון של IVN – Israel Venture Network, קרן פילנתרופית של יזמי היי-טק ובכירים מישראל ומארה"ב.

פוסט זה מתפרסם במקביל בבלוג של עמותת מרחב – הרחובות שלנו.

לא רחוק היום שבו כיכר דיזנגוף תחזור לתל-אביב. דיון נוסף בעתידה של המוגלה העירונית יתקיים ביום שלישי הקרוב בשעה 19:00 בבית הירוק בנחלת בנימין 85. כל הפרטים כאן וכאן הארוע בפייסבוק.

פרגון לאנשי אתר טקסים, שבעזרתם גם אנחנו ערכנו את טקס החתונה.

אנחנו נמצאים בעיצומה של עונת החתונות הישראלית. משנה לשנה הפקת אירוע חתונה הופכת להיות מעמסה כלכלית קשה לבני הזוג ולעיתים גם להורי בני הזוג. כל התקוות, החלומות והחגיגות מתנקזים לערב אחד, יחידי ומיוחד, חלומות אשר בצידם עלויות כלכליות רבות. לזוגות אשר מעוניינים באירוע החתונה גם ליצור טקס משמעותי אשר מהווה את ליבו של הערב וסיבת הזמנת המשפחה והחברים, נוספת בדרך כלל עלות נוספת עבור תשלום לעורך טקס חילוני, אשר ביחד איתם בונה טקס ייחודי המתאים לבני הזוג. הקשיים הכלכליים כמו גם הרצון להקשיב ולתרום לאוכלוסיות ייחודיות, הובילו את עורכי הטקסים באתר לקיום מבצע לעריכת טקסים בחינם בקיץ הקרוב.

מתן טקסי חתונה יהודים חילוניים בחינם מיועד לזוגות אשר עונים על אחד מהקריטריונים הבאים:

זוג חסר אמצעים העורך חתונה צנועה
זוג אשר אחד מבני הזוג או שניהם משרת בצה"ל/בכוחות הביטחון
זוג אשר אחד מבני הזוג או שניהם הינו בעל מוגבלות
זוג אשר אחד מבני הזוג או שניהם הינו עובד זר
זוג אשר אחד מבני הזוג או שניהם הינו עולה חדש (תעודת עולה חדש)

מטרת הפרויקט לפנות למספר סוגי קהלים שאנו מעוניינים לעזור להם, משום שאנו תופסים את עצמנו כגוף חילוני ציוני, אשר שואף ליצור חברה טובה יותר ונעימה, לכן אנו רוצים להודות באופן זה לאוכלוסיית המתחתנים בקרב אנשי כוחות הביטחון, אשר מקדישים ימים ולילות למען בטחוננו, אנו רוצים לחבק את אוכלוסיית העובדים הזרים אשר רוצים לחיות איתנו ולגדל את ילדיהם כאן בארץ על פי אורח חיים יהודי חילוני, אנו רוצים לתמוך בזוגות עם מוגבלויות פיזיות או נפשיות, לעודד את אוכלוסיית העולים החדשים וכן לתמוך בזוגות אשר מצבם הכלכלי אינו מאפשר קיום של חתונה מפוארת אך מגיע להם לשמוח ולהיות מאושרים ביום חתונתם.

להגשת בקשה לטקס חינם

הערה של לרמן: את טקס החתונה שלנו ערך הרב גיא אורן, ממייסדי אתר טקסים. לפני החתונה נפגשנו עם גיא מספר פעמים כדי להכין את הטקס ובסוף היה טקס מוצלח מאוד (ככה לפחות אמרו לנו לא מעט אנשים). זו הזדמנות טובה גם להגיד: תודה רבה, גיא! היה מקסים, נהנינו מאוד, וגם התרגשנו.

חתונה. לא צילום אילוסטרציה (צילום: חופית ראוכברגר)

דוד שמעון שלח לי העתק ממכתב שנשלח על-ידו לפני יותר משבועיים לחברת דן, רכבת ישראל, עיריית תל-אביב וחברת IPI (שהתקינה בזמנו את הלוח שבו יושב השעון) . עניינו של המכתב בכיוונו של שעון סורר אחד שנמצא מעל "מרכז מידע דן" במתחם תחנת רכבת מרכז – מסוף 2000 בתל אביב. למרות פניותיו של דוד לא נמצא עדיין הגורם בעל הסמכות שיצליח לכוון את השעון המדובר. המכתב לפניכם (וגם התמונות מעשה ידיו של דוד):

שלום רב,

במשך השנה האחרונה אני נוסע יום יום ברכבת לתל אביב ויורד בתחנת רכבת מרכז. ביציאה מתחנת הרכבת, לכיוון תל אביב יש מרכז מידע ("מודיעין") אודות אוטובוסים של חברת דן. במרכז יש לוח אלקטרוני ומעליו שעון אלקטרוני.

לצערי הרב, לאורך כל השנה השעה עליו מורה השעון אינה השעה הנכונה. (חוסר הדיוק הוא של חצי שעה, גם במהלך שעון החורף וגם במהלך שעון הקיץ).

אזור זה מהווה שער כניסה לתל אביב, הכיתוב "ברוכים הבאים לתל אביב" מתנוסס על מרכז המידע, וחבל שהשעון מטעה את הבאים והיוצאים מהעיר.

במהלך החודשים האחרונים פניתי לגורמים הבאים בנושא זה:
אנשי דן העובדים במרכז המידע – אמרו שהם לא יודעים מה לעשות עם זה.
במוקד השירות של חברת דן נאמר שהשעון לא באחריות חברת דן.
במוקד 106 של עיריית תל אביב נאמר לי שהרכבת אחראית על הלוח.
בחברת IPI שהתקינה את הלוח נאמר לי שהלוח הותקן לפני כ-5 שנים, ושנדרש גורם שישלם עבור כיוון השעון.

מקווה שפנייתי זו תסייע בכיוון השעון.

בברכה,
דוד שמעון

שעון מורה שלוש?

הערה של לרמן: כידוע, המדיניות הממשלתית-עירונית היא עידוד ככל שניתן באמצעות סובסידיות והעדפות תכנוניות לתנועה באמצעות רכבים פרטיים וצמצום השימוש בתחבורה ציבורית והליכה ברגל. מטרתה הרלוונטית היחידה של התחבורה הציבורית בתל-אביב היום היא צמצום מינימלי של הקריסה המוחלטת של המערכת בשעות השיא של הפקקים בבוקר. אחת הדרכים לעודד אנשים לעבור מאוטובוסים לרכבים פרטיים היא באמצעות מתן חוויה אסטתית של ביקור באזורי אסון במסופי הקצה של התחבורה הציבורית באופן שיעודד אנשים להימנע ככל שניתן מלעבור בהם שוב. חוויה שכזו היא מנת חלקם של אלה שעדיין עוברים בעל כורחם בתחנה המרכזית, אבל גם מסוף ארלוזורוב על שלל חניוניו וגדרותיו נראה כמו אזור הזקוק לסיוע הומניטרי בדחיפות.

מסוף ארלוזורוב. חווית נסיעה בלתי-אטרקטיבית בעליל

אנחנו כאן נמתין בשקט עד שמישהו יגדיל ראש ויכוון את השעון הסורר. בינתיים, השעון ימשיך לשקף בצורה טובה את שלל היכולות הלוגיסטיות של הגורמים המעורבים במתחם הרכבת.

1. צפריר רינת עושה סדר בעלון יחסי הציבור האחרון של עיריית תל-אביב.

2. ראש עיריית גבעתיים הפגין בורות וזלזול מוחלט במרחב הציבורי החשוב ביותר של גבעתיים וחנה באופן בלתי חוקי בעליל על מדרכה. כנראה שראובן בן-שחר לא מבין בכלל מה תפקידן של המדרכות בעיר שכולל בין השאר מתן תחושת ביטחון ואפשרויות למפגש וחיים.

3. צפריר רינת (שוב) מדווח על העלות האמיתית של הקמת יישובים חדשים בארץ:

"בכל המדדים ובכל הבדיקות התגלו פערים משמעותיים בעלויות ההקמה בין יישוב החדש לחלופות האחרות. עלות הקמת יחידת דיור ביישוב חדש יקרה ב-29% לעומת הרחבת יישוב כפרי, והפער עולה ל-113% אם מוסיפים הוצאות ציבוריות. לעומת הרחבת ערים (כולל הוצאות ציבוריות), הפער כבר עולה עד ל-300%."

4. ואם כבר – למדינת ישראל אין שמץ של מושג איך לחזק את היישובים בפריפריה (חוץ ממתן סובסידיות ועוד סובדיסיות ועוד סובסידיות), אז היא מרחיבה עוד כמה יישובים (גם זה לא יעזור, אבל זה לא חשוב).

5. פרויקט מוצלח של הארץ על מוזיאון הסובלנות שבשאיפה לא יקום בירושלים.

6. טענות להעדפת מקורבים בנושא רישוי עסקים ע"י אסף זמיר מסיעת רוב העיר:

"כעת טוענים כמה מבעלי העסקים בנמל כי בין אלה שייהנו מהמדיניות החדשה ישנם כמה בעלי מועדונים ותיקים כמו טייקון חיי הלילה רל נדל, מבעלי המועדונים TLV וצ'ין-צ'ין ומסעדת שלוותה, ואסף מזרחי, בעליו של הבר גלינה, אשר לפי נתוני אגף הרישוי בעירייה, מתנהל כבר תקופה ארוכה ללא רישיון עסק.  לטענת בעלי העסקים, השניים מקורבים לבכירים בעירייה, ובהם סגן ראש העירייה אסף זמיר וחבר המועצה אלון סולר, לשעבר אחד השותפים בגלינה. מזרחי אף היה תומך בולט של רשימת רוב העיר, אשר זמיר וסולר שייכים אליה."

7. בהקשר הזה כדאי לקרוא גם את הכתבה של ארי ליבסקר בכלכליסט. ליבסקר נאלץ "לצאת לבלות" בכמה מהמגה-ברים היותר משמימים בתל-אביב וחזר בשלום. בתוך הכתבה מתחבאת פנינה קטנה שעוזרת קצת להסביר איך מתנהלים הדברים פה:

"אחד המהלכים היותר עוצמתיים של הקבוצה היה כשהם הריצו מטעמם את אסף זמיר ואת סיעת "רוב העיר" למועצת עיריית תל אביב יפו. כיום מכהן זמיר כסגן ראש העיר. "זמיר הוא ילד שמנמן ונחמד, שעזרנו לו הרבה", מספר מזרחי. "לקראת הבחירות הפעלנו חמ"ל והורינו לכל היחצנים להתחיל לשלוח SMS ולעשות טלפונים, והנה אתה רואה את התוצאה".

ומה יצא לכם מזה?

"זה נותן לנו יותר כוח והשפעה בעירייה, לגבי כל העניינים שהפריעו לנו בהפעלה של המקומות שלנו, הוא עוזר לכל חיי הלילה", עונה שצר.

8. פרויקט משובח של האמנית מאיה ברקאי בניו-יורק, ועוד יותר מעניין:

It’s a part of the Re: Construction public art project, which aims to make the many construction sites in NYC less visually obtrusive and more friendly

9. אני כבר מחכה לנסוע לפריז אחרי שייפטרו מהאוטוסטרדה הראשונה והאחרונה שם.

10. תזכורת – ביום שלישי בערב פאנל על עתיד העירוניות בישראל וביום חמישי בבוקר סיור בנושא תכנון להולכי רגל. שניהם ללא תשלום (הסיור דורש רישום מוקדם אצלי).