[...] לקרוא את ספריהם של כריסטופר אלכסנדר, וויליאם ווייט או ג'יין גייקובס הנוגעים לתכנון מרחבים הציבוריים ושרוי עדיין [...]

[...] פרבר כמו מודיעין. למרות שיש יותר מודעות, לפחות בברנז'ה, לביקורת של דמויות כמו ג'יין ג'ייקובס, נראה שעדיין כמעט כל התכנון הישראלי תקוע בקונספציות [...]

דני, ג'ייקובס לא התייחסה בספר הזה באופן משמעותי ליחסי הגזע, גם אם ברור שרבים מיושבי הפרויקטים היו שחורים ורוב (אם לא כל) המתכננים היו לבנים.

נשמע מעניין מאוד, לקחתי את הספר מהספריה, אני מצפה לקרוא אותו.

קראתי בעבר ספר אחר של ג'ייקובס Cities and the Wealth of Nation, התרשמת שמדובר בהוגה משכנעת בעלת מחשבה מקורית, שמצליחה לערער על הקונצנזוס (בספר שקראתי, על תורות קפיטליסטיות שמרניות), מבלי להיות רדיקלית או רומנטית או מתלהמת.

האם היא מדברת בספרה על הערים על יחסי הגזע? בחצי השני של המאה ה-20 נושא זה הוא אחד החשובים ביותר, היא כתבה את הספר בתקופה האופטימית ביותר של היחסים הבינגזעיים בארה"ב, מעניין איך היא טיפלה בנושא.

קודם כל, זה מעניין נורא. לקראת מעבר הדירה, יצא לי לאחרונה לחטט אחורה בפוסטים שלך על ג'נטריפיקציה, וממש נהניתי לראות איך אתה מחיל על תל אביב ושכונותיה את הרעיונות האלה.

חוצמזה שבתור לא-מומחית-אורבניסטית, אני חושבת שהגילוי הנאות הוא החלק הכי מעניין בכל הפוסט.
כי ככה צריך לעבוד מול בלוגרים.

אני עכשיו באמצע הספר בערך, אחרי שבמשך השנים יצא לי לקרוא הרבה עליו וממנו, אבל אף פעם לא את כולו.

אני קורא בשקיקה והערצתי לספר, ולרלוונטיות שלו אלינו כאן ועכשיו – הולכת וגדלה.

אבל חבר שסיפר לי אתמול שהוא עובר מהעיר למושב, כי שם הילדים יכולים לצאת בלי ליווי – גרם לי לחשוב שאולי בכל זאת היום הערים קצת אחרות. אותה קהילה מגוונת, בה כל אחד מפקח על השני – כבר לא כאן, אולי למעט איים של שפיות – השכונות החרדיות למשל.