עוד בלוג תל-אביבי

גבירותיי ורבותיי, קהל נכבד. אני גאה להציג בפניכם את המחקר שערכתי במהלך הקיץ האחרון כחלק מההשלמות לקראת תחילת מחקר בדוקטורט עצמו. המחקר עסק בחקר דפוסי הליכה ברגל בשני אזורים סמוכים אך שונים במרכז תל-אביב. נמצאו מסקנות מעניינות וגם אני למדתי הרבה מאוד על מחקר, כתיבה ומדידה.

תודה מיוחדת למנחה שלי, ד"ר יצחק אומר על הסבלנות והעזרה לכל אורך הדרך. תודות נוספות: ד"ר יודן רופא ופרופ' דניאל גת על הערותיהם, המרכז למחקר כלכלי-חברתי בעיריית תל-אביב על הזריזות באספקת הנתונים, תמי גבריאלי וגידו סגל מהאגף לתכנון אסטרטגי בעיריית תל-אביב על הערותיהם. תודה נוספת לכל החברים שעזרו לי במדידה של הולכי הרגל ברחובות ותודה גדולה למורין על העזרה בכל הדברים ועל כך שקראה את הטקסט לפחות אותו מספר פעמים כמוני.

אני מקווה שלפחות חלקכם תעיינו בעבודה הזו. אשמח לכל הערה שהיא.

Yoav Lerman Thesis

חברים, עזרתכם נדרשת. ידידתי, הדוקטורנטית לגיאוגרפיה הגר ספירו, מבצעת מחקר במספר שכונות בעיר ולשם כך דרושים לה מרואיינים אשר מתגוררים בשכונות העיר הבאות (חילקתי לצפון ודרום):

שכונות בדרום: נוה-צדק, עג'מי, צהלון, שיכוני חיסכון ויפו א'

שכונות בצפון: צהלה, נוה שרת, גני צהלה, רביבים, נוה דן, נאות אפקה והצפון הישן

אם אתם מתגוררים באחת מהשכונות האלו (או מכירים חברים שגרים שם), הגר תשמח לראיין אתכם (בערך 30 דקות לראיון) עבור המחקר וכמובן תודה לכם על התרומה.

כדי לפנות להגר שלחו מייל ל: hagarspiro@gmail.com

אני מתנצל שאני לא יכול לפרט את מהות המחקר, משום שזה עלול לפגוע בראיונות עצמם. אני מקווה שמי מכם שיכול יענה לבקשתה של הגר ויתרום תרומה משמעותית למחקר הגיאוגרפי בעיר תל-אביב-יפו.

נגמרה שביתת המרצים והתחלתי לעשות את קורסי ההשלמה שלי לדוקטורט. הסמסטר אני עושה את שני הקורסים האלה:

1. תכנון עירוני: התפתחות החשיבה התכנונית

2. זרמים מתודולוגיים בגיאוגרפיה

תודו שזה נשמע טוב. היה עוד קורס שהייתי אמור לעשות, אבל עקב פיזור קל (טוב, אני מנסה להיכנס לאקדמיה וזו תכונה הכרחית) פספסתי אותו, והוא כבר התקיים לו מתחת לאצבעות שלי. נו, תמיד אני יכול לטעון שהגדלתי ראש ביחד עם השביתה.

בכל מקרה, לא ברור כמה הקורסים האלה ישפיעו עליי (או על הבלוג), אבל סביר להניח שאם אני אכין איזשהן עבודות הן ימצאו את דרכן גם לפה (כרגע אני מכין מצגת קטנה על אבנעזר האוורד).

מי אמר שאי-אפשר ללמוד ערכים אוניברסליים מהעיר תל-אביב? אם יש משהו שהעיר הזאת יכולה ללמד את כל ערי העולם הוא איך לא לתכנן כיכרות.

במסגרת הניסיון שלי לקרוא עוד ועוד מאמרים על הולכי רגל, הגעתי למאמר מרתק של רענן גבאי ואיריס ערבות. כותרת המאמר היא: "Atarim Square – The Case of an Urban Barrier" ובעברית חופשית – "כיכר אתרים – מחסום אורבני". המאמר מנתח את הסיבות מדוע כיכר אתרים לא הצליחה ע"י שימוש בפרמטרים של תורת ה-Space Syntax (בעברית: תחביר המרחב). תורת תחביר המרחב שואפת להסביר היבטים של חללים אורבניים באמצעים סינטקטיים השאובים בין השאר מתורת הגרפים. על-מנת לא לשעמם אתכם בעודף טרמינולוגיה, מי שמעוניין יכול לגשת לערך בויקיפדיה.

באשר לכיכר אתרים, על-פי המאמר היא תוכננה להיות מרכז תיירותי אשר יחבר את העיר למלונות לאורך הטיילת. מחברי המאמר מראים שלמרות מיקומה המרכזי של כיכר אתרים (החיבור בין בן-גוריון לירקון) היא לא הצליחה להתרומם, וקרסה להיות מקום מוזנח ועלוב. המסקנה העיקרית שעולה מן המאמר היא שהפגיעה בהולכי הרגל שיצר תכנון הכיכר, הובילה לאסון האורבני שנוצר במקום.

ספציפית, המאמר מרחיב על חוסר הנגישות של הכיכר (העלייה מבן-גוריון והירידה הרב-מפלסית מהכיכר לים), על המחסום הויזואלי שיוצרת הכיכר להולכי הרגל, ועל כך שמהכיכר עצמה כמעט לא ניתן לראות את הים או את שדרות בן-גוריון. הפגיעות האלה הובילו לדחייתה של הכיכר ע"י תושבי העיר תל-אביב. הניגוד בין הכיכר לים בולט במיוחד בימים בהם החוף מלא. אנשים הולכים על החול, מגיעים עד לכיכר ומסתובבים. החוף מלא והכיכר ריקה. החלק המעניין מכל במאמר מגיע בסופו בו מוצג ההקשר האורבני ההיסטורי שבו נבנתה הכיכר הזוועתית הזאת.

המחברים מתארים במאמר (בחלקים 4 ו-5) את קו החוף של תל-אביב ב-1968 באזור שבו נמצאת היום כיכר אתרים. בשטח לאורך הים היו שכונות הצריפים מחלול א' ומחלול ב' שהיו מיושבות ע"י העניים שבעניים, ולממסד היה רצון לפנותם, לטובת פיתוח התיירות והמלונות. כמו כן, בים עצמו באותה תקופה שחו בעיקר מעוטי היכולת, שכן הוא הסריח בצורה בלתי-נסבלת מביוב. כיכר אתרים יועדה "להשיב את הים לעיר תל-אביב" כדברי המחברים. כמו כן, היה רצון ליצור נתיב תחבורה מהיר צפון-דרום, שבשנים ההן עוד לא היה כמוהו בתל-אביב ורחוב הירקון נבחר לטובת העניין הזה. בנוסף שיקולים קלוקלים באותה תקופה אפשרו את הקמתם של שלושת המלונות מדרום לכיכר שעשו כל מאמץ מצידם להתנתק מהעיר. כך נולדה הכיכר הרב-מפלסית שיועדה לשימושם של תיירים ואוכלוסיות מבוססות, ובמציאות היא לא יותר מתמרור אזהרה בין-לאומי.

ברשותכם, אני מעוניין להביא פה ציטוט מסוף המאמר:

The dominance of traffic engineers, the corporate enclave mentality, together with the architect's over-design, created a segregated development with an inconsiderate pedestrian grid. Together with the row of hotels it is considered by many to be one of the most notorious projects in the history of Israeli architecture, and one of the main obstacles disconnecting the city from it's coast

Atarim Square should be a warning for urban planners working for municipalities to fight first and above all for pedestrian needs, especially in mixed use high density areas aspiring to be part of the centre. And above all to fight for clear, dense and continuous pedestrian grids lined with pedestrian friendly land uses on the pavement level

מתחת לכיכר אתרים. קליק להגדלה

במסגרת תחילת הדוקטורט שלי חזרתי לא מזמן למאמר משובח של ארכיטקט דני בשם יאן גהל (Jan Gehl) על חשיבותן של חזיתות הבתים להולכי הרגל. המאמר מומלץ מאוד לפחות לרפרוף קל והתמונות בו ממחישות בצורה טובה קטעים טובים מול קטעים גרועים במרכז העיר. במקום בו חזית הבניין איכותית הולך הרגל מקבל סביבה פתוחה, רב-גונית, מעניינת ובטוחה. כאשר החזית גרועה, הולך הרגל מאויים וחווה סביבה מנוכרת. ברשותכם, משפט מפתיחת המאמר:

What we have are closed, self-absorbed buildings. What we would like to have is open, versatile, interesting and safe cities. The challenge is how to incorporate large buildings in cities where people have the same small stature and slow pace they had hundreds of years ago. There is now a considerable confusion in the gap between large and small scales and between ‘quick’ and ‘slow’ architecture. Ground floor facades provide an important link between these scales and between buildings and people. For public space and buildings to be treated as a whole, the ground floor facades must have a special and welcoming design. This good, close encounter architecture is vital for good cities

שימו לב לדגש: בני-האדם הם באותו הגובה והולכים באותה המהירות (5 קמ"ש) של אבות-אבותיהם. הבעיה העיקרית היא שבני-האדם נקלעים בימינו לסביבות שתוכננו לכלי-רכב שנוסעים ב-60 קמ"ש ומעלה ובסביבות כאלה הולך-הרגל נפגע. החלק שהולך הרגל נחשף אליו במיוחד הוא שלושת המטרים הראשונים של הבניין וחוקי התכנון העירוניים צריכים להיות כאלה שיאכפו תכנון מיטבי להולכי הרגל בחזית הבניין, כך שתתקבל סביבה אורבנית מוצלחת.

חזית גרועה חזית טובה

גהל מתמקד במאמר ברחובות מסחר, שבהן הולכים רוב הולכי ברגל בערים ומגדיר את איכות החזית על פי פרמטרים של שקיפות, אינטראקציה, גיוון, פרטים ועוד. המסקנה העיקרית של גהל מהמחקר שהוא ביצע בקופנהאגן (והוא מביא גם דוגמאות מאוסלו וממדריד) היא שחשיבות ההקפדה על איכות החזיתות במרכז העיר קרדינלית לאיכותה הכוללת של הסביבה העירונית. במאמר מובאות דוגמאות לתיקון רחובות עם חזיתות אשר פוגעות בסביבה העירונית וכן דוגמאות לתכנונים חדשים מוצלחים. גהל מצליח לייצר פרמטרים שבעזרתם הוא מגדיר חזית מסחרית משובחת (צפיפות גבוהה של דלתות, מגוון שימושים ואינטראקציה עם הולכי הרגל), שמאפשרת לבחון איכות חזיתות קיימות ולבצע שיפורים במידת הצורך.

במסגרת חידוש אבן-גבירול לא יזיק אם עיריית תל-אביב תדאג לשפר את חזיתות המסחר שבו. אף אחד לא אוהב ללכת ליד חזית אטומה. השימוש בחזיתות אטומות נפוץ במיוחד בקרב בנקים וגופים פיננסיים אחרים. לא מספיק שהם עושקים אותנו עם עמלות, הם גם פוגעים לנו באסתטיקה של הרחובות. אחרי אבן-גבירול ראוי לטפל בחזיתות הרחובות הבאים: אלנבי, בן-יהודה, קינג ג'ורג' ודיזנגוף ובא לתל-אביב גואל.

לקריאה נוספת:

Close Encounters with Buildings – Jan Gehl

בלוג תכנון להולכי רגל של לורנס אאורבך

עכשיו זה רשמי. מהיום אני מועמד ללימודי דוקטורט בחוג לגיאוגרפיה ולסביבת האדם באוניברסיטת תל-אביב. השאיפה שלי היא לבצע מחקר בתחום ההשפעה של המורפולוגיה העירונית (שזה המבנה המרחבי של העיר) על הולכי הרגל. בינתיים, צפוייה לי שנה של השלמות לפני קבלת מעמד של דוקטורנט מן המניין. אני אשמח אם תפנו אליי בתואר החדש שלי – El Candidato

צעד קטן בדרך למקום טוב יותר.