עוד בלוג תל-אביבי

לא רחוק היום שבו כיכר דיזנגוף תחזור לתל-אביב. דיון נוסף בעתידה של המוגלה העירונית יתקיים ביום שלישי הקרוב בשעה 19:00 בבית הירוק בנחלת בנימין 85. כל הפרטים כאן וכאן הארוע בפייסבוק.

לקראת החזרת העתידית של כיכר דיזנגוף לתל-אביב, תיפתח תערוכה בנושא במסגרת הלילה הלבן הקרוב בראשון ביולי, במרכז הבאוהאוס (שנמצא לא רחוק מאיפה שכיכר דיזנגוף הייתה פעם). התערוכה היא שיתוף פעולה של אורבניקה והחזית להורדת כיכר דיזנגוף. כאן אתם יכולים למצוא את הקול קורא להשתתפות וכאן את התקנון. עבדכם מתנצל על העיכוב בדיווח, אפילו ערוץ 2 כבר פרסם את הנושא:

ביום שני בשבוע הבא, ב-28 בדצמבר, בשעה 18:00 במרכז עינב, תתכנס מועצת החבובות של עיריית תל-אביב ותאשר ברוב גדול את התקציב הרגיל והתקציב הבלתי רגיל לשנת 2010. יאושרו מספר פשעים נוספים נגד העיר וסיעות הקואליציה העירונית יגלו שוב שעמוד השדרה שלהן עשוי מחומר רך במיוחד. את הפוסט הזה אני רוצה לנצל כדי לנתח את חלקו הקטן של התקציב, הלא הוא התקציב הבלתי-רגיל, הידוע גם בשמו המקוצר – התב"ר, שדרכו מתבצעות הקצאות פיתוח שונות והוא כלי מדיניות חשוב מאוד והשנה הוא מסתכם ב-510 מיליון ש"ח (קצת יותר מתקציבה הכולל של עיריית כפר-סבא, תודה ששאלתם). התקציב הרגיל עומד על כ-3.7 מיליארד ש"ח ובו לא אעסוק בשלב זה.

לפני הירידה לפרטים, נתחיל בברכות לעירייה על ההעלאה המוקדמת והמפתיעה של קובצי ה-PDF כולל דברי ההסבר שאת כולם ניתן למצוא כאן. עד היום המהלך הזה משום מה לא בוצע, אבל עד היום גם לא הייתה סיעת אופוזיציה כמו עיר לכולנו במועצת העיר שהצליחה במקרה הזה לגרור את העירייה לפעולה בכיוון הנכון. אמנם, סמרטוטי הקואליציה של חולדאי הצביעו שלשום נגד הנגשה נוספת של התקציב בדמות פורמט קל יותר לניתוח, כפי שעשה צוות התקציבולטור של עיר לכולנו בהתנדבות, אך יש לראות בזה שריד אחרון לתקופה חשוכה מבחינה דמוקרטית שכמו מזרח גרמניה תעבור מהעולם בעתיד.

ועכשיו נרד לניתוח יסודי יותר של מהלכי הפיתוח שטומנת לנו השנה הבאה כפי שהם משתקפים במסמך התב"ר, בחלוקה לשלוש קטגוריות – הטובים, הרעים והמיותרים.

הטובים

יש נקודת אור בתקציב הפיתוח וכדאי לתת עליה את הדעת ולראות האם הדברים באמת יקרו:

1. השכרת אופניים בתל-אביב. הוליב הפריזאי, שהובטח כבר לפני שלוש שנים בתל-אביב, אמור להגיע סופסוף. העירייה אמורה להקצות לנושא 50 מיליון ש"ח ועוד 20 מיליון ש"ח יגיעו ממשרד התחבורה. תחנות עגינה ואופניים למכביר ייפרשו בכל רחבי העיר ואם יעשו את זה נכון שיעור הנוסעים באופניים יגדל פלאים תוך צמצום השימוש ברכבים פרטיים. כמובן, כדי שהפרוייקט הזה יממש את הפוטנציאל האמיתי כדאי גם שיהיו שבילי אופניים בתל-אביב, במיוחד ברחובות מרכזיים כמו אבן-גבירול. כדי לשמוע עוד על הפרויקט המעניין הזה אתם מוזמנים למפגש של תל-אביב בשביל אופניים עם מנכ"ל הרשות לפיתוח כלכלי שאחראי על הפרויקט ביום ראשון, ב-27 בדצמבר בשעה 17:30, במרכז השל, נחלת בנימין 85.

הרעים

בקטגוריית הרעים נכללות הוצאות שעדיף היה להימנע מהן או לעשות חושבים עוד כמה פעמים לפני זריקת הכסף. כמו כן, נכללות פה הוצאות שלמעשה מקדמות מדיניות אנטי-אורבנית שפועלת נגד בסיס העירוניות של תל-אביב, או פעולות שעדיף היה להשקיע בהן הרבה יותר:

1. המשך הבזבוז במערכת חיוב וגביית הארנונה. אחרי שהמערכת קרסה במהלך השנה הקודמת, לאחר שהושקעו בה כבר יותר מ-100 מיליון ש"ח (!), ואף מבקר המדינה נקרא לחקור את העניין, עיריית תל-אביב תמשיך בחריגה עצומה ותקצה עוד 16 מיליון ש"ח לחגיגת הבזבוזים הבלתי-פוסקת הזאת באחד הפרויקטים השערורייתיים ביותר מאז שיפוץ הבימה. ההקצאה לפרוייקט הזה היא כפולה מהקיצוץ שבעקבותיו בוטלה הקמת הקאנטרי בדרום תל-אביב. המחו"ג ממשיך להיות תקוע והכסף ממשיך לצאת ביד רחבה.

2. בניגוד לעוד 16 מיליון ש"ח שמועברים כלאחר יד למחו"ג, העירייה מקצה לקידום תוכנית אסטרטגית (לא לצעדים מעשיים עדיין) לשיפור זיהום האוויר רק 130,000 ש"ח. נראה שבנושא הזה העירייה יודעת שכל עוד היא נושאת על דגל את קידום הרכב הפרטי על החניונים והמחלפים שלו, עדיף לתת לזיהום האוויר להמשיך לעלות ולקוות שבעתיד מישהו כבר יטפל בבעייה הזו באומץ הנדרש. בינתיים העירייה יכולה להגיד שהיא מקדמת תוכנית עלומה בתקציב של פיצוחים.

3. מכת החניונים והמשך שלטון הרכב הפרטי. בעוד רון חולדאי אוהב לשמוע את עצמו אומר כי "תם עידן הרכב הפרטי" בפועל הוא מקדם עוד 1,500 מקומות חנייה תת-קרקעיים בלב העיר (בגבעון ובטשרניחובסקי) בתב"ר ו-500 ברמת החי"ל. חולדאי מצא שיטה טובה להוציא את הנושא מהתקציב העירוני (ואחר-כך יהיה לו גם יותר קל להגיד את הסלוגן הקבוע שלו "אין לי סמכויות") באמצעות שיטת ה-DBOT, שזה בתרגום לעברית יוצא: – דיזיין, בילד, אופרייט אנד טרנספר. חברה חיצונית (חיצונית לתקציב העירייה, אבל פנימית מאוד לזיהום האוויר, לגודש בכבישים ולתאונות הדרכים) מתכננת את החניון ומפעילה אותו לשנים ארוכות כאשר בסופו של התהליך נרשמת עלייה במספר הבעיות הרפואיות הקשורות לזיהום האוויר בעיר וחלק מהסובלים מהן נאלצים לבצע טרנספר לא רצוני לבית-קברות הירקון למנוחת עולמים. כמו שידידי, יניב לוי, אומר, העירייה גם מוותרת כאן על קביעת המדיניות בחניונים אלה לשנים ארוכות, וגם לא מאפשרת לעצמה שינוי מדיניות בהמשך הדרך, כאשר באמת יחליטו לסיים את שלטון הרכב הפרטי בעיר ולא רק לדבר. אין ספק שנמצא כאן פטנט יפה שמקטין באופן מלאכותי את הוצאות העירייה על חניונים בתקציב (במקום הלוואות והחזרן דרך תפעול החניון, הוצאה של כל העסק לחברה חיצונית), אבל משאיר אותנו במקום אפילו יותר גרוע מזה שאנו נמצאים בו היום.

4. מחלף השלום וציר שלבים. בכל אחד מפרויקטים אלו שמרחיבים את הכבישים כדי שיותר כלי רכב יוכלו להיכנס לחניונים התת-קרקעיים במרכז העיר וכדי להגדיל את הפקקים וזיהום האוויר העירייה שמה 5 מיליון ש"ח ומשרד התחבורה עוד 15 מיליון ש"ח. במחלף השלום מדובר על הגדלתו של המגה-מחלף שיש שם כבר היום. לתושבי נחלת יצחק נמסור רק בריאות טובה והצלחה במציאת דירה חדשה לאחר הרחבת המחלף. בציר שלבים עוד לא ברור אם מדובר בעוד פרויקט תחבורתי כושל (90%) שימשיך את ניתוק שכונות הדרום מתל-אביב, או באופציה ריאלית לממש פוטנציאל אורבני (10%, ואני אופטימי).

המיותרים

ההוצאות המיותרות הן סוג של בזבוז בו כסף טוב הולך בעקבות כסף רע שהוצא בעבר בניסיון לתקן טעויות שאינן ברות תיקון:

1. שיקום מזרקת אגם. מיליון ש"ח מתכוונת עיריית תל-אביב להשקיע בשיפוץ עוגת המרשמלו של יעקב אגם. עיקר התרומה האורבנית של מזרקת אגם היא בכך שגם הולכי הרגל שכבר העפילו לגשר של דיזנגוף אינם מסוגלים לראות את הולכי הרגל שנמצאים בצד השני של הגשר בגלל שהעוגה הזו מסתירה ומוסיפה למעשה חטא על פשע. מחיפוש בגוגל מתברר כי רק לפני שנים בודדות כבר נזרקו 400,000 ש"ח על המזרקה המיותרת הזו, ועכשיו היא מקולקלת שוב. מורין הציעה לתקוע את המזרקה הזו על הגג של בניין הבימה החדש ביצירה משולבת שתיקרא "דיסקו-בימה" ותהווה שילוב מנצח (אפילו שיא גינס) של טעם רע במיוחד בפיסול ובאדריכלות. הגיע הזמן להחזיר את כיכר דיזנגוף למפלס הקרקע, ויפה שעה אחת קודם.

2. שיפוץ כיכר אתרים. העירייה תשקיע עוד 2.5 מיליון ש"ח בשיפוץ כיכר אתרים ביחד עם 8 מיליון ש"ח מחברת אתרים (שבחציה היא חברה עירונית, כך שגם כאן מדובר בכסף עירוני) ועוד 7.5 מיליון ש"ח ממשרד התיירות. השיפוץ אמור להחזיר לכיכר אתרים את ימי הזוהר שמעולם לא היו לה. כיכר אתרים הייתה בעבר ותמשיך להיות בעתיד מכשול אורבני שחוסם את שדרות בן-גוריון וכן את הטיילת, כל עוד לא יפתרו את עניין ההפרדה המפלסית שם. מכיוון שהכיכר נתונה תחת כל מיני בעלויות פרטיות בין השאר אין סיכוי שזה יקרה. זריקת הכסף המשולבת של 18 מיליון ש"ח במקרה הזה היא מיותרת לחלוטין וחבל על כל גרוש שיבוזבז שם.

לפני סיום, יוחאי ביקש ממני פרשנות להצבעה של קרנפי הקואליציה נגד שיפור השקיפות בתקציב בישיבת מועצת העירייה האחרונה. לא צריך להעמיק חקר, כדי לגלות ששורש הבעייה טמון בהסכם הקואליציוני עליו חתמו בחפץ לב סיעות הקואליציה. בסעיפים 6ד ו-7 אשר מופיעים בנספחי ההסכמים מופיעים הדברים הבאים ששוללים מחברי המועצה כל זכות לפעול באופן עצמאי (הדבר משול לכך שחבר כנסת בקואליציה היה צריך לשאול את ראש הממשלה לפני כל הגשה של הצעה לסדר או יציאה לשירותים):

6ד. הצעות לסדר יום יוגשו בתיאום ועל פי סדר שייקבע מראש על ידי יו"ר המועצה או ועדת המועצה. חבר סיעה בקואליציה לא יגיש הצעה לסדר יום ללא תיאום מראש עם ראש העירייה.

7. חבר סיעה שבקואליציה אשר מסיבות מצפוניות או דתיות מתנגד להחלטת הנהלה יתאם מהלכיו מראש עם ראש העירייה.

כלומר, כל חברי הקואליציה כבר ויתרו מזמן על כל זכות לעצמאות מחשבתית שהיא והם לא יותר ממריונטות בידיו של חולדאי, אשר שולט בהם כמו מאסטר אמיתי, ואין לצפות מהם אלא לכניעות מוחלטת תמיד בכפוף להפקדת הצ'קים בחשבונות הבנק של סגניו של חולדאי.

ביום ששי הקרוב בשעות 11:00 עד 14:00 יתקיים ג'אם ברוח השבת כיכר דיזנגוף על הגשר לא רחוק ממזרקת אגם. כל הפרטים בהזמנה:

הדרישה להחזרת כיכר דיזנגוף למפלס הקרקע הולכת וצוברת תאוצה. בהפגנה למען ביטל ההפרדה המפלסית לפני כחודש היו בכיכר עשרות תושבים (אשר העפילו למפלס של המזרקה שרוב הזמן נטוש), שני חברי כנסת (דב חנין וניצן הורביץ), ושלושה חברי מועצת עירייה (נח עפרון, רוחיק גלעד-וולנר וראובן לדיאנסקי). בהפגנה עצמה נישאו נאומים חוצבי להבות שכמעט מוטטו את הכיכר. בייחוד נעמו לאוזניי דבריהם של הורוביץ וחנין על עיר לאנשים ולא עיר למכוניות. שני חברי-כנסת שמבינים מה זו עיר יכולים כבר להקים שדולה רצינית.

מור גלבוע, איש יקר וראש החזית להורדת הכיכר למפלס הקרקע, מארגן מפגש פעילים בשבוע הבא (יום שני), ב-30 בנובמבר בשעה 20:00. כל הפרטים כאן. אתם גם מוזמנים להצטרף לקבוצה שהולכת וגדלה של המאבק הזה. פרט מעניין נוסף הוא השאלה האם יוקם חניון תת-קרקעי (ומיותר) מתחת לכיכר כשזו תרד אל הקרקע. מעניינת אף יותר היא הסתירה בין דוברות העירייה שמאשרת קיומה של תוכנית כזו לבין חולדאי שבישיבת מועצת העירייה ענה על שאילתא ואמר שאין תוכנית כזו. כך ממש על-פי חן שמש בהעיר. התוכנית להקמת החניון פורסמה מאז גם בידיעות. צר לי על כך שחולדאי שוב נתפס כאן בקלקלתו (וגם חוסר התיאום בינו לבין הדוברות שלו. ממש מביך).

מור גלבוע בחברה טובה

בהערת אגב, ניצלתי את ההזדמנות של ההפגנה בשביל להחליף כמה מילים עם ח"כ ניצן הורביץ. עדכנתי אותו לגבי הצעתו של נח עפרון להקצאת נת"צ באבן-גבירול (הורביץ לא היסס וטען שהוא בעד). ביקשתי ממנו לבדוק את הפער בין הדרך הסביבתית-חברתית שבה הוא פועל לבין הדרך האנטי-סביבתית ואנטי-חברתית שבה פועלת סיעת מרצ המקומית. נקווה שהוא ירד לעומקם של דברים (בכל זאת, כשמרצ בתל-אביב מצביעה בעד המשך שלטון הרכב הפרטי ונגד תחבורה ציבורית זה עלול להשליך גם על מרצ הארצית).

לקריאה נוספת על הכיכר והסיבות להחזרתה למפלס הרחוב מומלצת במיוחד תגובתו של דג כאן. נתראה במפגש הפעילים.

ביום ששי הקרוב ב-13:00 יתקיים הפנינג מחאה המוני במקום שבעבר שכנה כיכר דיזנגוף והיום ישנו גשר עילי להולכי רגל. בהפנינג יקראו אישי ציבור, תושבים וכל מיני אחרים להחזרת הכיכר לעם (בלי לבנות חניון תת-קרקעי נוסף מתחתיה). אחרי שהכיכר תשוב בסופו של יום לעם, העם ישוב גם הוא לכיכר ויבוא לתל-אביב גואל.

יש כמובן ארוע בפייסבוק, ואתם מוזמנים להצטרף גם לקבוצה.

הזמנה להפנינג

עיריית תל-אביב-יפו מפיקה היום ארוע ספורטיבי ונחמד בכיכר צינה דיזנגוף תחת הכותרת "צינה מתעוררת". אפשר אמנם לתהות האם ארוע ספורטיבי ראוי שיתקיים בחודש יולי במרכז העיר (מכירות בקבוקי המים בפיצוצויות הקרובות ירקיעו שחקים מחר), אבל ללא ספק מדובר ביוזמה לא רעה לתת כבוד למה שהייתה פעם הכיכר המרכזית של תל-אביב והקליימקס אמור להיות במסיבת רחוב משעה 14:00.

בכל מקרה משעה 15:00 מתוכננת גם עצרת המונים (עשרה אנשים ככה) להחזרת כיכר צינה דיזנגוף לעם. אפשר לקוות שאם יעשו מספיק אנשים פעילות אירובית על הכיכר היא תקרוס ותבוא הישועה לצינה.

מור גלבוע, ממייסדי החזית להורדת כיכר דיזנגוף בחזרה לעם, הפנה את תשומת ליבי שהקליפ הפותח של היר ווי אר (Here We Are) צולם במרכז העיר – כיכר דיזנגוף לפני שצ'יץ', שיפמן (אחד מסגניו) ולישר (האדריכל שתכנן את ההגבהה) הרגו אותה.

אז היה ברור "הנה אנחנו כאן, במרכז העיר – אוכלים, מדברים, הולכים, קונים" כמאמר השיר באנגלית. והיום – ירמי אהרון קפלן כבר לא מזמין אותנו לכיכר דיזנגוף. מי ייתן ובמהרבה בימינו כיכר דיזנגוף תחזור למפלס הולכי הרגל ותשוב להיות הכיכר המרכזית של תל-אביב:

כיכר דיזנגוף, אחת הטרגדיות האורבניות הגדולות בתולדות תל-אביב, לעולם לא תצעד לבד. הריני להודיעכם בזאת כי "החזית להורדת כיכר דיזנגוף" תקיים היום ב-20:00 מפגש פעילים ראשון בדרך למימוש היעד – השבת כיכר דיזנגוף למפלס הרחוב ותיקון העוול ההיסטורי שנעשה בשנות ה-70. הכיכר, יצירתה של ג'ניה אוורבוך, עוד תשוב לפעום בליבה של העיר הלבנה.

המפגש יתקיים בדיזנגוף 118 (דירה 7). לפרטים נוספים ניתן לפנות למור גלבוע בטלפון: 052-3626001 או במייל: dizengof.square@gmail.com.

כמו כן, אתם מוזמנים לחתום על העצומה בנושא וכן להצטרף לקבוצת הפייסבוק. בהזדמנות זאת אני שמח להפנות אתכם לפוסט שלי מלפני שנה וחצי, בתקופה בה נראה שהעירייה אוטוטו מחזירה לנו את הכיכר (מאז לא התקדם כלום). בין התומכים בהחזרתה של כיכר דיזנגוף ניתן למנות את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ראש העירייה, רון חולדאי וח"כ ניצן הורוביץ. עכשיו רק צריך לעזור להם (במיוחד לנתניהו ולחולדאי) לבצע.

ביום רביעי האחרון נכחתי בדיון על עתידה של כיכר דיזנגוף. כיכר אשר הספיקה לעבור בינתיים שני גלגולים וצפוי לה כל הנראה גלגול נוסף בקרוב. הדיון התקיים בית האדריכל ובמהלכו נרשם קונצנזוס כמעט מוחלט בין המשתתפים על הצורך בשינוי הכיכר, והחזרתה לגובה הרחוב. לפני שאכנס לפרטים ברצוני לציין שחלק נכבד מהמשתתפים בדיון הינם אנשים שלהם יד ורגל בתכנון של העיר תל-אביב, וביניהם ניתן למנות את: ראש העיר לשעבר, צ'יץ', מהנדס העיר הנוכחי, חזי ברקוביץ', מהנדס העיר לשעבר, דני קייזר, ראש בית הספר לאדריכלות, הלל שוקן, ואדריכלית יעל מוריה, אשר משתתפת בהכנת התוכניות לכיכר העתידית, ובין השאר הייתה אחראית על תכנון גן מאיר המחודש.

הדיון נפתח בהופעת אורח של צ'יץ', אשר במהלך הקדנציה הראשונה שלו הגביהו את כיכר דיזנגוף. זו הייתה פעם ראשונה בה ראיתי את צ'יץ' נואם ולמרות גילו המתקדם, בהחלט ניתן היה להתרשם מהכריזמה של האיש. לא סתם הוא נבחר ארבע פעמים לתפקיד ראש העיר. צ'יץ' הודיע שהוא מתנגד בכל תוקף להנמכת הכיכר, למרות שבעבר אמר שהוא מתחרט על ההגבהה שבוצעה בתקופתו. לטענת צ'יץ' הנמכה של הכיכר חזרה למפלס הרחוב תיצור פקקים קטסטרופליים באזור. בתגובה לדברים האלה, הלל שוקן אמר לצ'יץ' שנראה שהוא משנה את דעתו לרוב, ואי אפשר לסמוך עליו. הלל שוקן עצמו התנגד להגבהת הכיכר עוד ב-1976. חבל של הקשיבו לו אז.

צ'יץ' הופך בדעתו

לאחר דברים אלו, עלה לדבר אדריכל יהונתן גולני, יו"ר הועדה המקצועית, שנתן סקירה הסטורית על הכיכר. הכיכר תוכננה ככזו במסגרת תוכנית המיתאר של גדס למרכז תל-אביב. ג'ניה אוורבוך היא האדרכלית שתכננה את מבנה הכיכר המקורית עם הדשא והמזרקה באמצע, אשר נחנכה בשנת 1938, ונקראת על שמה של אשת ראש-העיר הראשון, צינה דיזנגוף. שמה של הכיכר באנגלית הוא Zina Circus. סתם, חשבתי שכדאי שתדעו. הכיכר בצורתה הנוכחית קיימת משנת 1978 בתכנונו של אדריכל צבי לישר.

הגבהתה של הכיכר נועדה לפתור בעיות תחבורה קשות שנוצרו במקום בשנות ה-70. באותן שנים רווחה הדעה שהמכונית היא מלכת העיר. לישראל לא היו מחלפים, ואנשים שחזרו מאמריקה רצו כבישים רב מפלסיים מתקדמים וכך תל-אביב קיבלה מחלף תנועה באמצע העיר. פרויקט ההגבהה של הכיכר בוצע בניהולו של סגן ראש העיר דאז, דוד שיפמן ז"ל, אשר על שמו בין השאר נקראה תחנת הכח "מאור דוד" עד שהוסב שמה.

לאחר ההקדמות עלה לדוכן אדריכל צבי לישר על-מנת להגן על יציר כפיו. צבי לישר טען שהכיכר במתכונתה הישנה חדלה לתפקד והוזנחה, ובכלל אין מקום לכל הנוסטלגיה ורומנטיקה של פעם. טענתו הייתה שהכיכר הישנה הפכה לאי-תנועה בקוטר 66 מ'. לישר הביא תמונות מיום הפתיחה של הכיכר הנוכחית, וטען שבאמצעות הגבהת הכיכר היא הוחזרה להולכי הרגל, ושבתוכניתו המקורית היה תכנון לשתילת עצים לשם מתן צל, ושבסוף זה לא יצא אל הפועל. לישר הוסיף שבכיכר הקודמת השטח שהוקצה להולכי הרגל היה 5,800 מ"ר ושאילו עכשיו להולכי הרגל מוקצים 7,700 מ"ר. מה שהוא לא אמר זה שבשטח שהוא ספר הוא כלל גם את הרמפות, המדרגות ושאר השטחים הלא-מנוצלים של הכיכר. לפי מה שהוא אומר, ניתן להוסיף עוד מפלס לכיכר וכך להגדיל אף יותר את השטח להולכי הרגל. מעניין רק איזה הולך רגל יעלה לקומה השלישית.

לטענת לישר, ניתן לתקן את הכיכר הנוכחית בעלות נמוכה ע"י שיפוץ קטן ותמריץ לעסקים "נכונים" לשבת מסביבה כך שב"פיאצות" מסביב לכיכר (הוא מתכוון לרחבות הבטון החסומות במפלס הרחוב) יהיה נעים לשבת. בקהל עצמו נשמעו גיחוכים למשמע הצעותיו של לישר, ובמיוחד למשמע טענותיו שהכיכר במתכונתה הנוכחית היא מצויינת ואילו הכיכר הישנה הייתה כיכר גרועה בהרבה. בכל מקרה, אני לא יודע מה הוא עישן לפני שהוא עלה לדיון, אבל אני רוצה גם מאותו חומר.

אחרי צבי לישר עלו לדוכן אדריכלית נעמה מליס ואדריכלית יעל מוריה שהציגו את מצב הכיכר היום, וכן את תוצאות המחקר שבוצע עליה לפני שש שנים ב-2001. מתברר שבקרב הציבור הרחב יש רוב עצום (מעל 85%) התומך בהחזרת הכיכר למפלס רחוב. כיום, הכיכר מאכלסת אוכלוסיות שוליים, אשר מתרכזות במקומות בהן הציבור הרחב אינו מפריע להן. מיקומן של קבוצות השוליים בכיכר מעיד על חוסר מרכזיותה בחיי העיר, למרות מיקומה הסופר מרכזי. נעמה מליס סקרה גם את מצב המסחר ברחוב דיזנגוף ומתברר שבצפון דיזנגוף המצב טוב (שמלות-כלה, בגדי מעצבים ועוד ועוד) וככל שמתקרבים לכיכר המצב הולך מתדרדר. בכיכר עצמה מצב המסחר הוא הגרוע ביותר ברחוב דיזנגוף (מכבסות, פלאפלים). אחרי הכיכר לכיוון דרום המצב משתפר שוב ואזור הסנטר חזר לפעילות מלאה.

בנוסף הציגה מליס מספר חלופות לכיכר הקיימת שכוללות בין השאר אפשרות להסבת האזור למתחם בתי-קולנוע תת-קרקעיים וכן אופציה להחזיר את הכיכר למשהו דומה למה שהיא הייתה פעם – פשוטה ונקייה. העירייה הקציבה לתכנון הכיכר החדשה 2.8 מיליון שקל, ואני ביקשתי במהלך הדיון שישתמשו בכסף הזה גם כדי לברר את דעתו של הציבור (ובמיוחד הציבור שגר ליד הכיכר).

אחרון חביב בסדר היום המקורי של הדיון עלה לדבר מהנדס העיר הנוכחי, אדריכל חזי ברקוביץ'. על-פי ברקוביץ' נראה שהעירייה כבר החליטה להוריד את הכיכר (האח!), ועכשיו נותרה השאלה כיצד עושים זאת נכון. מתברר שרחוב דיזנגוף הוא הרחוב שבו עוברים הכי הרבה אוטובוסים בתל-אביב (2,800 אוטובוסים בשעות היום, לעומת 2,100 באבן-גבירול ו-1,300 בקינג ג'ורג'). התשובה לבעייה הזו טמונה בהסטת חלק מהאוטובוסים מזרחה לכיוון דרך נמיר ואבן-גבירול. באשר לרכב הפרטי, מתברר שהיום עוברת בדיזנגוף 25% פחות תנועה מאשר בשנות ה-70, ולכן בעיית התנועה שהייתה אז למעשה אינה קיימת כיום, וניתן לבצע את הורדת המפלס ללא פגיעה תחבורתית.

חזי ברקוביץ', מהנדס העיר

מהדיון הזה נראה שעוד במהרה בימינו תרד הכיכר חזרה אל העם, ותשוב לפרוח כקדם. מקרים של ביטול כבישים לטובת הולכי רגל כבר נפוצים בעולם ואפילו בפורטלנד, עירי לשעבר, הורידו כביש מהיר ליד הנהר בשנות ה-70, על-מנת לפתוח שם פארק. למרות איומיהם של מהנדסי התחבורה שם על קטסטרופות תחבורתיות התנועה המשיכה לזרום, והאנשים קיבלו פארק ליד המים שעזר לעיר להתחדש. ומשפט אחרון שקראתי לא מזמן:

When you plan for cars and traffic, you get cars and traffic. When you plan for people and places, you get people and places

לינקים לקריאה נוספת:

דעתו של ד"ר יודן רופא

דעתו של אדריכל יוסי מטלון

דעתו של אדריכל צבי לישר

הורדת כבישים כמתכון להתחדשות עירונית

פני כיכר דיזנגוף לאורך השנים (בתחתית העמוד)