איך שירדתי היום מהאוטובוס ליד "גן העיר" ראיתי התרחשות רבה וחסימת שני נתיבי נסיעה באבן-גבירול. הסיבה לא הייתה קשורה לשחרור המרחב העירוני לטובת הולכי הרגל, וגם לא שיפוץ אינסופי נוסף, אלא גור חתולים אשר נתקע בעומק הביוב והיה חשש לחייו החצוליים. בסופו של דבר כשעה לאחר שהחלו הניסיונות לחלץ את החצלצול המסכן הוא נמשך חזרה לתוך הפיח התל-אביבי ואף מצא משפחה מאמצת. כך זה נראה:
חצול הולך לאיבוד דרך ביוב
אבן-גבירול נחסם חלקית בזמן שהחצול מחשב את קיצו לאחור
חצול משוחרר לא יוחזר
ויש גם וידאו:
ואחרי החצול הגעתי לכיכר רבין. יש משהו חגיגי ממש בשטיח הפרחים שנפרש בכיכר ולטעמי מדובר באחת ההצלחות של ארועי המאה (גם אם היה מעורב בה עיכוב מביך מאוד) והכיכר מרגישה הרבה יותר נכון עם הפרחים:
העיר, הכיכר והפרחים
סמל העיר בפרחים
בשנה הבאה אני מקווה שהבלגים יתרמו לתל-אביב חצי מיליון בקבוקי בירה. אנחנו כבר נדאג לסדר אותם אחד אחד.
הבלוג יהיה שקט בשבוע הקרוב. עבדכם הנאמן מתכנן להיות במאירהופן שבאוסטריה טוחן את המדרונות. בינתיים נראה שמזג-האוויר על ההר יהיה מצויין. בשבת צפויות על ההר מינוס 14 מעלות ושלג, מה שאמור לתת תנאי גלישה מצויינים ביום ראשון.
חזרתי עכשיו מאיסטנבול. כבר מזמן לא חוויתי עיר כל-כך גדולה ותוססת שנתנה לי גם תקווה לאורבניות באשר היא וגם לגשר בין המערב והאיסלאם. חוצמזה עלו לי כמה מחשבות מראש:
1. איך לא נסעתי לשם קודם? זה ממש קרוב.
2. למה נסעתי רק לחמישה ימים ולא לשבועיים?
3. גאון מי שהמציא את הרמדאן. איזה מזל זה היה להיות באיסטנבול כשכל ערב כל העיר המשוגעת הזאת יוצאת לחגוג.
בקיצור, בימים הקרובים תעלה פה עוד התייחסות יותר מפורטת לגבי איסטנבול (בעיקר בנושא שימור מרקמים ותחבורה), אבל בינתיים, אם עוד לא עשיתם תוכניות נסיעה לחגים, תרשו לי להמליץ לכם על איסטנבול.
אני מניח שכבר ראיתם דיווחים על הברווז ותמונות מכל עבר, אבל אם לא אני ממליץ לכם לקרוא את הסיכום של יאיר רוה בנושא.
מילה טובה מגיעה לכל מי שהיה מעורב בעניין ולעיריית תל-אביב שנתנה תמיכה פיננסית ולוגיסטית, והוכיחה שלפעמים היא מסוגלת לעשות דברים טובים. ארוע ניפוח הברווז היה מוצלח מאוד וגם הברווז עצמו כל-כך מתאים לבניין העירייה שזה קצת מוזר שהוא לא היה שם קודם. כשיורידו את הברווז בעוד חודש הוא יחסר לנו.
יואו, תראו את הברווז המנופח הזה
באשר לזווית האישית שלי, הברווז הזה הוא תוספת מכובדת לנוף שנשקף מהמטבח שלי וכששטפתי כלים אתמול בלילה היה לי חיוך מטומטם על הפנים בכל פעם שהרמתי את הראש וראיתי את הברווז המואר מביט בי. חבל שהיום כיבו לו את האור (מעכשיו אני אשטוף כלים רק ביום).
ביום רביעי בערב הלכתי למופע העשור (הראשון מבין השניים) של אינפקטד מאשרום בגני התערוכה. כבר שנים שלא הייתי בארוע המוני כל-כך, שמגיעים אליו אנשים מכל הארץ. יצא שפגשתי שם שני אנשים שגרים מחוץ לתל-אביב ושלא ראיתי הרבה מאוד זמן. כבר שכחתי כמה אנשים גרים מחוץ לעיר במדינה הזו.
בכל מקרה, מזג האוויר האיר לנו פנים, ובדרך להופעה לא ירד גשם. כשעמדנו בתור לבידוק התחיל לטפטף ובמכה אחת כל התור נדחק לעמוד מתחת למחסה הקטן של הבודקים. התחלתי לחשוש מאסון ערד 2, אבל איכשהו יצאנו מזה בשלום. בתוך הביתן כבר הופיעו בית הבובות ואנחנו הסתובבנו בין דוכני המאנצ'יז והשתייה. אחרי בית הבובות הייתה הפסקה קצרה ואז האווירה התחילה להתחמם. מיומנה עלו להופיע ונתנו קטע עם מוזיקה של אינפקטד. היה די מרשים באופן לאס וגאסי כמעט. ואז הגיעו החבר'ה עצמם.
ארז על האלקטרוניקה ודובדב על המיקרופון מגובים בשני גיטריסטים ומתופף עלו לתת לנו בראש. כל הטרקים הגדולים עברו שם על הבמה. הסאונד היה מדוייק – מספיק חזק, אבל לא חזק במידה שמשאירה לך צלצול באוזניים ביומיים שאחרי. מכיוון שביום רביעי ההופעה לא הייתה סולד אאוט, גם לא היה צפוף מדיי ובסך הכל היה לנו מקום לקפץ לא רחוק מדיי מהבמה. דיג'יי אסטריקס ודיג'יי סקאזי באו והלכו ואז בא ברי סחרוף בקטע שלדעתי היה הפיק של הערב. "יום הולדת", "אין קץ לילדות" ולקינוח "Deeply Disturbed" הרימו אותנו לגבהים חדשים.
אחרי שברי ירד אינפקטד נתנו לנו בראש עם עוד כמה טראקים כולל משהו חדש שנקרא "Black Shawarma". דובדב אמר שהשיר נקרא על-שם שוארמה חאזן בחיפה (החבר'ה קרייתיים במקור). האזכור של שוארמה חאזן עורר בי מאנץ' פראי וכמעט גרם לי לנסוע לחיפה לאיזו לאפה של סוף הלילה (או לפחות איזה סנדביץ' בסנדביץ' בר). לחיפה יש איכויות מאנץ' שאין בתל-אביב משום מה.
בסוף אינפקטד ירדו אחרי הדרן, ואנחנו רצינו לעזוב. אסטריקס שעלה לדוכן, היה כנראה מתואם עם כח עליון, כי בחוץ בשלב הזה ירדו מטחים עזים שמנעו כל אפשרות הליכה לכיוון שדרות רוקח לשם תפיסת מונית. אחרי רבע שעה נרגע קצת הגשם ויצאנו לכיוון רוקח. מסתבר שאנחנו לא היינו היחידים שהגיעו בתחבורה ציבורית. עוד 50 איש חיכו איתנו מתחת לגשר ומוניות בקושי עברו. אנשים זינקו למרכז הכביש התלת-נתיבי כדי לעצור מונית בגופם, אבל נאלצו לראות אותן חולפות לבלי שוב. הגשם שוב התחזק, הרוח נשבה בעוז, והמצב הלך ונהיה אומלל יותר מרגע לרגע. חצי שעה עברה מאז שיצאנו מהבית ובינתיים הצטרפו לאסיפה כמה צעירים עם חבר מעולף מאלכוהול. מוניות עדיין לא הגיעו ושדרות רוקח נראו מנותקות מאי פעם.
בסוף כשהגשם נרגע שוב חצינו את הכביש והתחלנו לפסוע לכיוון דרך נמיר עד שמצאנו איזה נהג שהפקיע לנו מחיר בצורה שערורייתית, אבל לפחות חזרנו הביתה די יבשים (ומחכים לעוד הופעה של אינפקטד).
הייתי אתמול בערב בפאב תל-אביבי אפלולי בארוע של חבר (הברגמן בארלוזורוב פינת בן-יהודה). חשבתי לבוא ל-20 דקות לאחל לידידי מזל טוב, לשתות בירה אחת, להיחנק מסיגריות ולזוז הביתה. להפתעתי המוחלטת המעשנים הוצאו החוצה והמאפרות נעלמו מהמקום. במקום לשתות בירה אחת ולהיחנק, נשארתי לעוד כמה סיבובים. אני בשוק מוחלט מההצלחה ומההתקדמות של מדינת ישראל לעברו של העולם המערבי. מסתבר שאם האיטלקים יכולים לא לעשן במקומות סגורים, אפילו בממלכת הדפ"רים המקומית הדבר אפשרי. נשאר רק לטפל בעניין שעון הקיץ ואנחנו מסודרים.
החוק לאיסור עישון הוא כנראה הדבר הכי גדול שקרה במדינה שלנו מאז הקמתה.
תגובות אחרונות