עוד בלוג תל-אביבי

ביום רביעי הקרוב, בשעות 19:30-21:00 במרכז ביכורי העתים, רח' הפטמן 6, ת"א (מול מפעל הפיס ומאחורי הסינמטק) תתקיים הרצאה על תכנון אורבני וקיימות במסגרת הקורס "מסע בעקבות תרבות הצריכה" של המכללה החברתית כלכלית.

רפי רייש, אדריכל, מנהל אגף לתכנון ובנייה במשרד הפנים, בוגר תוכנית עמיתי הסביבה של מרכז השל, לשעבר בעל סטודיו "הג'ירף האורבני" למחקר ותכנון אורבני בר-קיימא, ירצה על תכנון אורבני, קיימות ותרבות הצריכה.

ההרצאה פתוחה לקהל הרחב. עלות השתתפות חד-פעמית 30 ש"ח. עלות הרשמה לקורס כולו 250 ש"ח (הנחה לחיילים, סטודנטים, גמלאים ומובטלים).

ותודה לאוהד קרני על ההזמנה.

ביום שלישי הקרוב, ב-17 בפברואר בשעה 20:00, אדריכל אסף לרמן ירצה בחללית ברחוב הירקון 70.

ההרצאה של לרמן תעסוק בתכנון מבני ציבור בעידן של הפרטה מואצת. ההרצאה היא חלק מהמסגרת של פיגומים בחללית, הרצאה חודשים על ארכיטקטורה ואנשים.

אסף לרמן, למי שלא מכיר, תכנן בין השאר את היכל נוקיה המחודש, שחלליו הציבוריים נתונים למתקפת הפקעות חסרת תקדים.

לא יודע כמה מכם קראו את הכתבה הזו שעוסקת בחריגות הבנייה בהיכל נוקיה (איצטדיון יד אליהו). החריגות בעיקרן סובבות סביב נושאי בטיחות והפקעת מרחב ציבורי לטובת גופים פרטיים. מה שבמיוחד חמור בסיפור הזה הוא שהחריגות מתרחשות בפרויקט עירוני שמנוהל ע"י חברה עירונית והכל בנכס עירוני שרשום על שמכם בטאבו. היכל נוקיה שייך לעיריית תל-אביב-יפו. את הפרויקט של שיפוץ והרחבת ההיכל ביצעה החברה העירונית שלנו "היכלי הספורט" שגם מנהלת את ההיכל בשוטף (וכאן המבנה הניהולי שלה).

ובכן, לאחר פרסום הכתבה הלכתי לעשות סיבוב בהיכל נוקיה המחודש בחברת ידידי, חבר מועצת העיר מטעם סיעת "עיר לכולנו", יואב גולדרינג, שהוא גם יו"ר ועדת הביקורת בין השאר. התברר לנו שאם מישהו סוגר איזה פרגולה העירייה תבוא אליו ותדרוש היתר, אבל אם עוברים על ההיתרים בנכס עירוני שמנוהל ע"י חברה עירונית אז הכל בסדר. רון חולדאי (שהוא אגב מבחינה פורמלית הבעלבית של היכל נוקיה) לא צריך היתרים כדי לסגור מרפסת, או במקרה הזה להפקיע את המרחב הציבורי באמצעות גדרות.

אחת החריגות הבולטות בהיכל המחודש והממוסחר היא גריעת חלק מהרחבה החיצונית לטובת הגאיה ספורט בר ואטימתה באמצעות גדר בין שער 11 לשער 12.

מרחב ציבורי מופקע ע"י הגאיה ספורט בר

אבל לגאיה ספורט בר לא מספיקה הפקעת המרחב החיצוני ובעליו אף הפקיעו חלק מהמעבר הפנימי בתוך ההיכל לטובת איזור VIP אלעק.

עוד הפקעה, הפעם בתוך המבנה, ע"י הגאיה ספורט בר

רשת סופר-פארם התקנאה בהפקעה שביצעו בעלי הגאיה ספורט בר והפקיעה לעצמה את השטח הפנימי בהיכל ליד שער 7. כן, המרחב הציבורי שייך למי שמשתלט עליו.

רשת סופר-פארם יודעת גם היא להפקיע את השטח הציבורי

העיקר שפקחי העירייה ימשיכו לעצום עיניים. בסך-הכל מדובר בנכס עירוני קטן, שהבעלים שלו (רון חולדאי) מקורב מאוד לראש העירייה, ולא בפרגולה של אזרח מן השורה.

לקריאה נוספת:

חריגות היכל נוקיה ב"הארץ"

לפני כמה ימים עליתי למרפסת של גן יעקב כדי להתבונן בהתקדמות הכנת חניון הבימה וזה מה שראיתי על המרפסת:

כמו שאתם רואים, שני הומלסים התקינו לעצמם מחסה מדוגם לעונת הקיץ באמצע המרחב הציבורי. אני לא יודע אם זו ההגדרה של עיריית תל-אביב לדיור בר השגה, אבל משהו שם הרגיש לי מאוד לא נכון.

מצד אחד, השתלטות על המרחב הציבורי. מצד שני, פתרון לא רע לשני אנשים שחסרה להם קורת גג ואפילו יש להם מקום לספרים (בפינה הימנית למעלה). מצד אחד אני מרגיש כאילו פלשתי למקום פרטי קצת בצילום הזה, אבל מצד שני זה נמצא באמצע השטח הציבורי של העיר, במקום שאמור להיחנך באחד מארועי השיא של שנת המאה.

אני לא חושב שנתקלתי בכזה בית להומלסים באף עיר שהייתי בה.

הבלחתי היום בתוכנית "בדרך אל הטבע" בהנחיינת מיכאל מירו ברשת ב'.

אני מקריא מכתב רדיו המתייחס למצב מדרכות העיר ב-2:50.

הטלויזיה המסחרית – אותה עיסת ביבים של דימויים, חיתולים, מכירות, בנקים ותוכן שיווקי אינה מסתפקת בהריסת מוחם של תושבי העולם ע"י החלפת החיים שלהם במציאות יד שנייה. הטלויזיה הזו מנסה לקחת לנו את שאריות המרחב הציבורי הפיזי – המקום בו אנו חיים.

היום בצהריים הגעתי לשדרות בן-ציון וראיתי סט טלויזיוני של אחד מהערוצים המסחריים (ואולי היו אלה צילומי פרסומת) מתפרש לו על המרחב. לפעמים אני מצלם שטויות, אז התחלתי לצלם את זה, ואז אחד המפיקים מסמן לי שזה לא מוצא חן בעיניו. כמובן שפרצתי בצעקות "מרחב ציבורי, מרחב ציבורי". לא מספיק שאפסי האדם האלה השתלטו על השדרה, חסמו את שביל הולכי הרגל ואת שביל האופניים, עוד הייתה להם החוצפה לנסות למנוע ממני לצלם אותם במרחב הציבורי.

שימו לב בתמונה שהולך הרגל נדחק אל מחוץ לשביל, בעוד עובדי הסט פורשים ציוד על שביל האופניים ושביל הולכי הרגל נלקח ע"י ציוד הצללה.

החארות של הטלויזיה המסחרית משתלטים על המרחב הציבורי

"שבוע ללא טלויזיה" יתקיים השנה בשבוע הבא בתאריכים 21-27 באפריל. אם אתם עדיין מחזיקים במכשיר המיושן הזה, אתם מוזמנים לא להדליק אותו למשך שבוע (ואחר-כך אולי לכל החיים). מי יודע, אולי תגלו דברים אחרים שיהיה לכם הרבה יותר כיף לעשות אותם.

הם כבר לא מסתפקים בלנסות להשתלט לנו על החיים דרך הסלון, הם רוצים לכבוש את הרחובות כולם.

לקריאה נוספת:

הגמילה האישית שלי

אתמול היה יום מג'וייף במיוחד בתל-אביב. למרות האובך מצאתי את עצמי פוסע לאורך הטיילת מכיוון רחוב גורדון לכיכר אתרים. לאחר שהגעתי לכיכר אתרים צילמתי את הססטוס הנוכחי של בריכת גורדון וגם את הבניין הכחול מאחורי הכיכר.

בעודי מצלם את הבניין ראיתי מכונית נכנסת על הרמפה משדרות בן-גוריון, חונה ליד אתר שיפוצי הקולוסיאום ונהגה יוצא לו לדרכו בעיר. המכונית הזאת לא הייתה המכונית היחידה על הכיכר שלמעשה נהפכה לחניון עירוני אקס-טריטוריאלי בחינם. כן, הכיכר העלובה בעולם נמצאה פונקציונאלית לדבר אחד – חנייה.

חניית אתרים

ובכן, לאחר שהתחלתי פוסע בשדרות בן-גוריון התקשרתי ל-106 כדי לברר את הסטטוס הנוכחי של הכיכר וכך נשמעה השיחה עם המוקדנית (תמליל מהזיכרון):

אני: רציתי לדווח שכיכר אתרים נהפכה לחניון.

מוקדנית: זה אזור פריקה וטעינה?

אני: לא. זו כיכר, כמו כיכר רבין.

מוקדנית: אז זו מדרכה?

אני: לא בדיוק, זו כיכר. מרחב הולכי רגל.

מוקדנית: אז מדרכה?

אני: בסדר, שיהיה מדרכה.

מוקדנית: טוב, אני אבדוק עם הפיקוח.

ובכן, מסתבר שהקנס בעבור חנייה על כיכר ציבורית בעיר תל-אביב הוא 500 ש"ח בלבד. כידוע לכם, כיכר דיזנגוף משמשת מזמן כחניון מתחת לפרגולות ועכשיו גם כיכר אתרים. העיר תל-אביב הולכת והורסת את המרחב הציבורי שלה. אם חלמתם פעם להצטלם עם האוטו ליד האנדרטה של תומרקין בכיכר רבין אתם מוזמנים לעשות זאת. מקסימום תשלמו 500 ש"ח.

ראש-העיר עסוק מאוד בימים אלה בהכנות לחגיגות המאה ובשיפוצי ענק בעיר (וגם בלהיבחר מחדש לתפקיד). הייתי ממליץ לו להרים שנייה את הראש מהדף ולראות איזה מרחב ציבורי מחורבן הוא נותן לתושבי העיר ולתיירים שאמורים לבקר בה (היי, יש אפילו לוגו לחגיגות). מצד שני, גם העירייה בעצמה מזלזלת במרחב שלנו ומוכנה לתת עוד חלקים ממנו למכוניות.

הערה אחרונה: דרוש שינוי תרבותי בתפיסה שלנו את המרחב הציבורי העירוני. עיר שבה אנשים חונים באופן יומיומי בתוך הכיכרות העירוניות לעולם לא תצליח להפוך ליעד תיירותי בינלאומי משמעותי וגם לא תהיה מקום נעים לגור בו.

עדכון: התקשרו אליי ממינהל הפיקוח והודו לי שעדכנתי אותם לגבי מצב הכיכר. ביקשתי מהם לשמור את הכיכר נקייה מרכבים פרטיים.

בשבוע שעבר הייתי בכנס "אדריכלות וזכויות אדם" שאורגן ע"י מרכז מינרבה לזכויות אדם באוניברסיטת תל-אביב. בכנס עצמו היו הרצאות מעניינות (כמו זו של אביגדור פלדמן שבין השאר דיברה על פרטי חיים וריהוט בדירות בהן בוצעו מעשי רצח בתל-אביב), פאנל משובח על שינוי חברתי וגם קטעים פלצניים בהם ניסו הדוברים לזרוק כמה שיותר שמות של אורבניסטיים צרפתיים מובילים (מישהו אמר פוקו?)

ברשותכם, אביא פה בקצרה את הסיכום שלי להרצאה המצויינת שנתן אדריכל הלל שוקן (ראש בית-הספר לאדריכלות ע"ש עזריאלי באוניברסיטת תל-אביב. הוא תמיד מתעקש על זה שיוסיפו ע"ש עזריאלי) בנוגע לקהילות מגודרות.

שוקן מתמקד במה שהוא מכנה תיאוריה של "אנונימיות אינטימית". בלב התיאוריה הזו עומדת התפיסה שעיר מוצלחת יוצרת חללים ציבוריים אשר משמשים כמקומות מפגש לאנשים אנונימיים. אתה חוצה את שדרות ח"ן ואין לך מושג מי עובר מולך ולמה – זו האנונימיות האינטימית בתמציתה (או לפחות כמו שאני הבנתי). כשאתה חוצה את כיכר אנטין (כיכר האוניברסיטה) כמעט בטוח שזה שחוצה מולך הוא סטודנט באוניברסיטה והופ הלכה לה האנונימיות החביבה של העיר המתפקדת.

שוקן הסביר שבקהילות מגודרות (אשר הולכות ותופסות תאוצה בתל-אביב) הולכת לאיבוד האנונימיות ומתקבל בעצם קיבוץ בתוך עיר – כולם מכירים את כולם, היפוכה של העיר – ושוב האלמנט העירוני המוצלח של האנונימיות נדפק לו. אם בעבר ערים הסתגרו מאחורי חומות כדי להגן על עצמן מפולשים, הרי שהיום חברי הקהילות המגודרות מתבדלים מהקהילה הרחבה מסביבם. שוקן המשיל חיים בקהילות מגודרות לנישואין בתוך המשפחה, כאשר הצאצאים שגדלים בקהילות שכאלה פגומים בהכרח.

עוד בעיות עם הקהילות המגודרות: הפרטה של המרחב הציבורי וחסימה של החיבור של החללים הציבוריים. אם נסתכל כיום על הקהילה המגודרת שנבנית במקום שהיה פעם מלון רמת-אביב, נראה שהיא תיצור חסימה אורבנית בין תל-אביב לצפונה באופן שיפגע בפיתוח אורבני איכותי בצפון תל-אביב בעתיד והרחבת מרכז העיר לצפון הירקון.

בשלב מסויים בהרצאה שוקן נגע גם בפארק אזורים בפתח-תקוה (איפה שיש את הבטן של בניין IBM). בהתייחס לפארק אמר שוקן שהוא מהווה קהילה סגורה אשר אינה מחוברת בשום אופן לסובב אותה, מספקת את כל צרכיה (גן-ילדים לילדי ההייטק, שירותי כביסה וכו' ) ומכילה אנשים דומים מאוד (עובדי היי-טק בלבד). עבדכם הנאמן עבד מעל שנתיים בפארק אזורים ומנסיוני סביבה זו אינה ראויה לבני-אדם, ואני מאוד מקווה שבעתיד לעולם לא יצא לי לעבוד בסביבה חד-גונית ומונוטונית שכזו.

ניתן להרחיב עוד ועוד על קהילות מגודרות והשפעתן תלך ותורגש בשנים הקרובות בישראל. בינתיים, אתם מוזמנים לעיין במאמר הזה של ברברה ארנרייך ובמיוחד בתגובות לגבי קהילות מגודרות והחיים בהן.

פוסט אורח מאת נויפלד

נכחתי השבוע באסיפה של תושבי רמת אביב הירוקה (השכונה הגובלת ברחובות חיים לבנון, אינשטיין ונמיר). כן, גם אני קצת הופעתי לגלות שיש דברים כאלה, ושאפילו יש ועד לשכונה, שנבחר לפני כמה חודשים. ככה זה כנראה כשאנשים מרגישים שקולם לא נשמע במסדרונות העירייה. מדובר בעיקר בנושאים שקשורים לתוכנית בנייה בשכונה, שינויי תחבורה ושיפוצים כאלה ואחרים. ראש הועד, איתן עקיבא, מסר שמאז שיש ועד רשמי, העירייה משתפת קצת יותר פעולה, לפחות בקיום פגישות והתייעצויות.

מעבר לסטטיסטיקה של כ-50 איש שנכחו שם (עם נטייה טבעית לאנשים מבוגרים יותר ונשים מבוגרות הרבה יותר), היה דיון ער בשני נושאים עיקריים: הוצאת קולנוע לב מקניון רמת אביב והתוכנית לאולם חתונות גדול במיוחד במוזיאון ארץ-ישראל.

אני אתייחס רק למוזיאון, כי אני חושב שזו דוגמה מעניינת לאופן שבו העיר שלנו (וכנראה המדינה באופן כללי) מתנהלת.

במשך שנים מתקיימים אירועים שונים במוזיאון א"י. בפרט גם אירועים פרטיים (פתאום נזכרתי שאני בעצמי הייתי שם בבר מצווה). המקום שמיועד באופן רשמי לשימוש כאתר עתיקות וקריית מוזיאונים, נזקק לאישור שימוש חורג כדי לקיים אירועים מהסוג הזה. כבר ב-1997 פג האישור, וב-2005 הוציאה העירייה, שהיא גם הגורם האוכף וגם הבעלים של המוזיאון, צו סגירה נגד הזכיין שהפעיל את המקום.

ב-2005 קידם המוזיאון תוכנית עיר מעודכנת, שזו הדרך המסודרת והרשמית לשנות ייעודי קרקע ובה גם אישורי בניה. כבר הוקמו במקום בית קפה חדש, אודיטוריום ועוד. התוכנית לא כללה כל התייחסות לנושא האירועים. ואילו עכשיו מסתבר, שהעירייה נתנה למוזיאון אישור שימוש חורג חדש ל-10 שנים שיאפשר לקיים אירועים. 1250 מ"ר חדשים של אולם חתונות ל-600 איש, בנוסף לכל שאר המתקנים.

ואיך משפרים את תשתיות החניה לצורך כל זה? ובכן, המוזיאון "מתהדר" בתקן חניה משנת 1983, המחייב מקום חניה על כל (שימו לב!) 5 אנשים. כבר היום בזמן אירועים יש עומס על מגרש החניה במוזיאון, ובעיקר על רחובות השכונה. ומה יקרה כשתפתח קריית החתונות החדשה?

ועד השכונה הגיש ערר לועדה המחוזית של משרד הפנים שתדון בנושא בתחילת ינואר. הטענה המרכזית היא שלשינוי כזה יש השפעה משמעותית על אופי הסביבה ובפרט בנושא החניה. על כן היה חייב לעבור בתוכנית העיר המסודרת (ברמת משרד הפנים) ולא כשימוש חורג (ברמת העירייה). בשנים האחרונות יש נטייה להתייחס בחומרה לאישורים שבאים להכשיר בדיעבד הפרות חוק (כאמור, אישור האירועים של המוזיאון פג לפני 10 שנים), וגם מקרים כמו איקאה בראשון לציון מעוררים תקווה שתהיה התייחסות רצינית לנושא.

אז בואו נסכם: מתוקף היותה בעלת מוזיאון א"י, אחראית עיריית תל אביב לעברות על החוק שנערכו במקום במשך 10 השנים האחרונות. כעת היא אישרה שימוש חורג לעוד 10 שנים נוספות. העירייה הרי אחראית על תקציב המוזיאון. האם עכשיו תוכל לקצץ בו? האם היא תהנה מההכנסות של אותו שימוש חורג שאישרה? לא ברור… מה שכן ברור הוא שהנושא לא לרוחם של תושבי השכונה, והנושא בסופו של דבר יוכרע לא מעט לפי ההתנגדות והרעש שהם יעשו.

שימו לב לכתבה של יגאל חי היום בהארץ – על החניון בגן יעקב. בכתבה יש תגובה של אמנון רכטר בנו של מתכנן הגן, אדריכל יעקב רכטר ,וכן תגובה של עיריית תל-אביב. כמו כן, מומלצת לקריאה הפרשנות המאלפת של אסתר זנדברג בנושא.

בנוסף, עבדכם הנאמן רואיין בעניין זה לפני זמן קצר למהדורה של הוט ניוז היום ב-18:10 בערוץ 3.

איך שפוסט מתגלגל לו.