עוד בלוג תל-אביבי

סיימתי לסכם את כל ההרצאות שיכולתי לסכם מהקורס שערכנו בזמנו במסגרת המכללה הכלכלית-חברתית בנושא סוגיות עירוניות בתל-אביב. תודה רבה לכל המרצים בקורס ובמיוחד לנחום כהן, שעזר מאוד, לאוהד קרני, שהוביל את הנושא, ולעמותת מרחב שנתנה לקורס תנופה גדולה במיוחד. קבוצת הגוגל של הקורס ממשיכה לפעול ואנו מתכנסים מידי שבועיים לדון בנושא ספציפי כזה או אחר הקשור לתכנון עירוני.

אני שמח לערוך מקבץ לינקים לסיכומי ההרצאות האלו לפי הסדר הכרונולוגי:

1. הלל שוקן – העירוניות כפשוטה

2. נחום כהן – מרכז העיר וניתוקו

3. עירית סולסי – שיתוף ציבור זה לא מה שחשבתם

4. יותם אביזוהר – רשמים מסיור אופניים

5. נחמן שלף – פיתוח כלכלי מקומי

6. דניאל בארון – עירייה ומרחב ציבורי

7. יודן רופא – שטחים פתוחים ותכנון עירוני

מאמר של עבדכם הנאמן פורסם היום בוויינט בתגובה לכתבה על עלייה באחוז הדירות שנבנות בבניינים גבוהים ובמגדלים מסך הדירות החדשות שנבנות בארץ בכלל. המאמר עוסק בשאלה האם זו מגמה טובה או לא מבחינה אורבנית והאם מדובר בשיפור עתידי לאיכות החיים העירונית בישראל או למעשה בגלגול חדש של שיכוני שנות ה-50.

כצפוי, לצד היתרונות שבחשיפה העצומה של דעה בוויינט, ישנם החסרונות של חוסר היכולת לפתח דיון רציני בתגובות, אבל בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. ראשית, המאמר מטבעו מוגבל בהיקף ובעומק ונוטה להכללות. במקום הכותרת הפרובוקטיבית-משהו "בניית מגדלי מגורים – רע לעיר ולתושבים" היה עדיף להגיד משהו מדוייק יותר בסגנון "כמעט כל מגדלי המגורים שנבנו ב-15 השנים האחרונות בישראל הם אנטי-עירוניים, רעים לעיר, רעים לתושבים מסביבם וגם לא טובים כל-כך למתגוררים בהם". אבל זה ארוך מדי לכותרת.

ישנם מגדלי מגורים סבירים כמו מגדל דיזנגוף סנטר ומגדל לונדון מיניסטור, אבל הם מיעוט שבמיעוט, וכאמור אני לא יכול לחשוב על מגדל מגורים אורבני אחד שנבנה ב-15 השנים האחרונות. אם כבר, אז הגענו לנקודה שבה אחוז ניכר מהשכונות החדשות בישראל נראות כאילו תוכננו על-פי המדריך להעמקת התלות ברכב הפרטי וחורבן המרחב הציבורי, אשר מורכב אך ורק מחנייה, כבישים מהירים ודשא (וספסלים שעולים באש מדי פעם), שבתוכם זרועים באקראי כמה מגדלים.

הטענה המרכזית שלי היא ששכונות המגלים הישראליות החדשות בזבזניות בצריכת קרקע ובניצול משאבים אחרים, ובפרט אנרגייה ומים, ובסופו של דבר מביאות גם לאיכות חיים אורבנית נמוכה ליושביהן (שנוהגים הרבה לכל מקום) ומשאירות את הילדים תלויים בהוריהם שנים ארוכות, ושעל הרשויות לבחון כיצד ניתן לבנות שכונות מגורים אורבניות ראויות שמבוססות על רחובות (ולא על חנייה ופארקים) ובפרט רחובות מסחריים ותחבורה ציבורית (שאוהבים ללכת ביחד). ברשותכם, ציטוט מסוף המאמר:

"ובשורה התחתונה – המבחן האמיתי להצלחה של שכונה הוא ביכולתה להתחדש לאורך זמן, גם כאשר הדירות והבניינים בחלקם מתיישנים. שכונות המגדלים האחידות והמונוטניות יתקשו לעמוד באתגר זה, כפי ששיכוני שנות ה-50 לא עמדו בו, זאת בניגוד למרקמים עירוניים מגוונים יותר שהתחדשו דוגמת גבעתיים ומרכז תל אביב."

הערה שחוזרת על עצמה בדיונים על מגדלי מגורים היא עצם קיומה של מנהטן – עיר המגדלים האולטימטיבית. קודם כל, כדי להבין את מנהטן במידה מסויימת כדאי לקרוא את "הזיית ניו יורק" של רם קולהאס שיצא לא מזמן בעברית ע"י הוצאת בבל. אחרי זה צריך לזכור שגם במנהטן המגדלים הם מיעוט מסך הבניינים בעיר ולשאול את עצמנו האם ניתן היה לבנות את זה כיום. אם נסתכל על האפר איסט סייד למשל, נראה שמגדלי המגורים היוקרתיים שבו בנויים בתקני חנייה אפסיים וללא תקן שטחים פתוחים (אלוהים ישמור!) ועם חיבור נכון לרחוב. בעולם המודרני בנייה כזו (שמאוד מאוד נחשקת) אסורה בכל מקום בכדור הארץ. רם קולהאס מסביר בספרו כיצד ניו-יורק הפסיקה למעשה לבנות בסגנון מנהטני אחרי מלחמת העולם השנייה. אבל בעוד מנהטן היא דוגמה אחת, שגם בה הבנייה הגבוהה היא מיעוט, ישנן הרבה ערים טובות ונמוכות בעולם ובראשן צועדת פריז (ביחד עם ברצלונה ולונדון ואפילו וושינגטון די סי המתחדשת).

לסיום, קבלו שני לינקים טובים לנתונים מראשון לציון. בלינק הזה בעמוד 5 תוכלו למצוא מפה מצויינת של צפיפויות המגורים בראשון לציון. ניתן לראות בנקל שמזרח ראשון לציון ובמיוחד אזור המרכז ההיסטורי שלה צפופים בהרבה למרות שהם מתבססים על בניינים נמוכים לעומת שכונות המגדלים במערב. ניתן גם לראות שראשון לציון באופן כללי מורכבת משכונות בעלות צפיפות נמוכה. עוד שקף טוב, נמצא כאן בעמוד 9 שמראה את גובה הבינוי בשכונות בראשון לציון. יישר כוח לעיריית ראשון לציון על הנתונים. אגב, ניסיתי למצוא נתונים כאלה גם בפתח-תקוה ובתל-אביב אבל לא מצאתי סידור יפה וברור כל-כך.

תודה רבה למיקה מורן שהפנתה אותי גם למסמכים מראשון לציון ונתנה לי עוד כמה נקודות למחשבה.

לקריאה נוספת על מגדלים

בפברואר 2011 יתקיים בחיפה כנס בנושא "סביבות מקדמות בריאות" שמאורגן ע"י המרכז לחקר העיר והאזור בטכניון ובית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה. כל הפרטים מצורפים כאן בהמשך, אבל הפרט הכי חשוב הוא: כדי להשתתף צריך לשלוח תקציר באורך של עד 300 מילה עד לתאריך 30 בנובמבר למייל: health.prom.envr בג'ימייל.

הזמנה לכנס. קליק להגדלה

בשבועות הקרובים מליאת הועדה המקומית (כלומר כל חברי מועצת העירייה) תקיים כמה וכמה דיונים חסרי תוחלת בתוכנית המתאר (תא/5000), אשר תאושר, ככל הנראה, עד סוף השנה ואולי אפילו עוד באוקטובר. לפי התרשמותי, הבעייה העיקרית בתוכנית המתאר שתאושר היא בכלל לא התוצרים והחלופות שהגיעו אליהם בשלב הנוכחי, אלא הנחות היסוד שקבעו מראש יעדים סופר-צנועים ושמרניים בשילוב הנחות תחבורתיות בלתי-מבוססות בעליל. הנחות אלה ישאירו את תל-אביב בצפיפות נמוכה מאוד כמו שהיא כיום ברובה, ולמעשה יימנעו כמעט בודאות התפתחות של אזורים אורבניים אינטנסיביים בתל-אביב מלבד האזורים שהם כבר כיום כאלה. לצורך העניין אתמקד בשני הנושאים שמפריעים לי יותר מכל בהנחות התוכנית וקשורים לשני תחומי התכנון העיקריים שלא ניתן להפריד ביניהם – דיור ותחבורה:

1. תל-אביב תישאר פרברית עם צפיפות מגורים נמוכה - בתל-אביב כיום אין כמעט אזורים בעלי צפיפות עירונית מינימלית (20,000 איש לקמ"ר) מלבד מרכז העיר ההיסטורי (בגבולותיו ירקון-ים-אלנבי-יהודה הלוי-אבן-גבירול) ופלורנטין (וככל הנראה גם שכונת נווה-שאנן שלגביה קשה לדעת). בתל-אביב יש כיום כ-400,000 תושבים ועל-פי תוכנית המתאר הצפי ל-2025 הוא לגדול ל-450,000 בלבד, כלומר ב-12.5 אחוזים. שטחי התעסוקה אמורים לגדול מ-8 מיליון מ"ר ל-12 מיליון מ"ר (כלומר עלייה של 50 אחוז). זהו מהלך שנכון לבצע מבחינת מאזן הארנונה של העירייה, אבל מבחינת פיתוח איכות חיים עירונית הוא מבטיח שהאזורים הפרבריים שמרכיבים את תל-אביב (כלומר כל מה שלא צויין קודם כעירוני וכולל את כל שטחי עבר הירקון ומרבית מזרחה ודרומה של תל-אביב) ישארו פרבריים וכמות הדיור העירוני (והנחשק יש לומר, על-פי מחירי הנדל"ן) בעיר לא תעלה בצורה משמעותית. זה גם אומר שיש ספק שכל מיני רחובות שאמורים להפוך למסחריים (איינשטיין, לה-גרדיה, וייצמן) אכן יצליחו לייצר מספיק מסחר בזמן שהם נמצאים במקומות לא מרכזיים עם צפיפות מגורים נמוכה יחסית.

מפה של המצב הנוכחי ניתן למצוא בלינק הזה בעמוד 17 (איור 2-ב). הבעייה במפה הזו היא שהיא עובדת על צפיפות של יחידות דיור לדונם נטו, כלומר צפיפות ביחס לשטחי המגורים ולא ביחס לשטח האבסולוטי (ברוטו) הכולל כבישים, מוסדות ציבור ושאר ירקות, ולכן יש איתה בעייה מכיוון שהיא לא אומרת כמה יחידות דיור יש בפעול בשטח, אלא רק בשטח שהוקצה למגורים, אשר שונה בין רובע לרובע. אני מקווה שלא בלבלתי אתכם עם כל המינוחים האלה, אבל בגדול מדובר במדד בעייתי מאוד והיה רצוי בהרבה לקבל תמונה של יחידות דיור לדונם ברוטו ועוד יותר טוב היה לקבל מפה של מספר תושבים לדונם ברוטו. באיורים 2-ד ו-2-ה (כאן בעמוד 21) נראה לכאורה שבעתיד יהיו הרבה יותר תושבים בתל-אביב ובמרבית האזורים הצפיפות תעלה, אבל בפועל מדובר על מפות שבהן לכאורה מומשו כל התוכניות שיש על המדף כולל פינוי שדה דב, תוכניות כיכר המדינה, ועוד תוכניות שגם ב-150 השנים הבאות לא יקרו.

2. מבחינה תחבורתית אין קשר בין תוכנית המתאר למציאות – אחד מהבסיסים המשמעותיים של תוכנית המתאר מתייחס לקשר בין תחבורה ובינוי ומניח את קיומם של מספר קווים מרכזיים של הרכבת התחתית של תל-אביב (זו שקורים לה רכבת קלה בניסיון לבלבל את העובדות). כמו בערים המערביות האחרות בעולם, גם בתל-אביב לא תיבנה ולא תורחב מערכת רכבות תת-קרקעית במהלך המאה ה-21 (אלא אם כן הממשלה תחליט לפשוט רגל בדומה לממשלה היוונית והרכבת של אתונה). עצם העובדה שעדיין מסתמכים על התוכנית של הרכבת התחתית בתל-אביב (כאן בעמוד 18) מערערת את כל האמינות של תוכנית המתאר בסופו של דבר, והרי אחד היעדים המשמעותיים של התוכנית הוא ליצור ודאות תכנונית טובה יותר.

3. ישנה סתירה מסויימת בין מסמך המצב הקיים למסמך הבסיס של התחבורה. כך, למשל, במסמך הבסיס לתחבורה מצויין ישר בפתיחה בעמוד 3:

"העיר ברובה, גם אם לא בכולה, היא עיר מבונה בצפיפות, שהתכנון העתידי חייב להביאו בחשבון. היקף הבינוי הקיים מחייב חשיבה בדפוסים לא שגרתיים, שכן המשך המצב הקיים הוא, ללא ספק, פתרון שאינו רצוי."

לא ברור האם המשפט הזה מתייחס באמת לתל-אביב, שברובה כאמור אינה בנוייה בצפיפות, לא למגורים ולא לתעסוקה. אם כבר, התכנון העתידי צריך לקחת בחשבון שרוב האזורים בתל-אביב הם פרבריים ובעלי צפיפות נמוכה כמו שאר האזורים הבנויים בישראל.

כך, אם נשוב למסמך המצב הקיים של תוכנית המתאר, נמצא את המשפט הבא (בעמודים 20-21):

שני מסמכים שמהווים בסיס לתוכנית ויש ביניהם סתירה כזאת ביחס לנתון משמעותי כל-כך מבחינת התכנון העירוני, כבר נותנים לנו בסיס רעוע לבנות עליו תוכניות. ושוב, בהמשך להערתי מלמעלה, הצפיפות ברוטו (כלומר ביחס לכלל השטח) עוד נמוכה יותר מזו שמצויינת כצפיפות נטו. בעמוד 11 באותו מסמך באיור 1-ב ניתן לראות שגם האזורים בהם התעסוקה תתמקד בצפיפות מהווים חלק קטנטן מהשטח המוניציפאלי כולו.

4. המפות שהייתי שמח לראות.

אני חושב שבמקביל לכל המלל שמלווה את התוכנית היה נחמד אם היו מוסיפים ארבע מפות פשוטות יחסית שעוזרות להבין הן את השינויים הצפויים בכל אזור והן את "רמת העירונית הבסיסית" שעשוייה להיווצר בו. שתי המפות הראשונות צריכות לדעתי להיות צפיפות המגורים ברוטו (בתושבים או ביחידות דיור) כיום ובעתיד הן ברובעים והן בתת-אזורים סטטיסטיים (תת-אזורים סטטיסטיים הם היחידות הקטנות יותר שאתם עובדים ומספקים תמונה ברורה יותר) . מפות אלה יראו את הפער האמיתי בכמות התושבים (או יחידות הדיור) ביחס לשטח בפועל בין האזורים השונים בעיר. שתי מפות חביבות ביותר שהייתי שמח לראות הן צפיפות הצמתים ליחידת שטח במצב קיים ובמצב עתידי ברובעים השונים. צפיפות הצמתים נותנת אינדיקציה ראשונית לגבי נוחות ההליכה ברגל (בלוקים קצרים) ואופציה למרחב ציבורי חי (למשל, באזור הצפון הישן יש 165 צמתים לקמ"ר בממוצע ואילו באזור כיכר המדינה יש 100 צמתים לקמ"ר בממוצע) עם רחובות מסחריים.

לסיכום, תוכנית המתאר תאושר ככל הנראה בחודשים הקרובים, ותשחרר במידה מסויימת את העירייה מעולה של הועדה המחוזית (שלידה הועדה המקומית שלנו היא מופת ומשוש לאורבניות). חבל שהמאמץ הכביר שהושקע בתוכנית הזו לא יביא לתוכנית שתרחיב את גבולות האזוריים העירוניים בתל-אביב ויאפשר לעיר הזו להיות עירונית קצת יותר.

לקריאה נוספת על תוכנית המתאר

אני שמח להביא עוד פוסט שיעסוק בסיכום הרצאה נוספת שניתנה במסגרת הקורס "סוגיות אורבניות בתל-אביב". הפעם לפנינו ההרצאה של ד"ר יודן רופא (במשותף עם גבריאלה פיירשטיין) אשר מציגה ממצאים מרעישים בכל הנוגע לשימוש (יותר נכון להגיד אי-שימוש) בגנים שכונתיים בערים בישראל. יודן ערך מחקר מקיף על שימוש בשטחים אלו אשר כלל תצפיות וראיונות עם משתמשים ואשר מטרתו היא לשפר את התכנון העתידי של השטחים הפתוחים בעיר. המצגת עמוסה בפרטים ושווה התעמקות. הנה המצגת ולאחריה אתן מספר הערות:

בשקפים 3-11 יודן מציג תצלומים משלוש מהערים הטובות בעולם – ברצלונה, פריז ובולוניה. בתצלומי האוויר ניתן לראות שמרבית השטח הפתוח בערים אלו הינו רחובות ויש בהן מעט מאוד כיכרות ועוד פחות מזה גנים. בשקפים 12-14 ניתן לראות את ההבדל בקצרה בין התכנון האורבני של המאה ה-19, אשר יצר את הערים הטובות של ימינו, לבין התכנון המודרניסטי של המאה ה-20, אשר לא הצליח ליצור ולו עיר אחת ראוייה בעולם. אחת הסיבות לכך, כפי שנראה במצגת זו היא הניסיון (הכושל) לברוח מהעיר אל הטבע הפסטורלי המדומיין (וראו את דבריה של ג'יין ג'ייקובס בנושא בשקף 2) ולהרבות בעוד ועוד שטחים פתוחים (ועדיף פארקים) כאילו הם הפתרון לסוגיות העירוניות כולן.

שקפים 15-16 עוסקים בתפקידם של השטחים הפתוחים בעיר. שקף 17 מציין את התקנים של השטחים הפתוחים בעיר (אין תקן לכיכרות או לשדרות בכלל) ובהם מודגש התקן של 5 מ"ר שטח ירוק לנפש בשכונה (ו-7 מ"ר בעיר לנפש). שקף 18 מציג את עמדת "אדם, טבע ודין", אשר מבקשים להעלות את התקן הזה ל-14 מ"ר (!) לנפש בשכונה ול-20 מ"ר בעיר. שקף 19 מסביר את המוטיבציה למחקר בתחום.

שקפים עוסקים בפרוט צפיפויות נטו וברוטו בשטחים שונים ובאופי הבנייה שניתן לייצר תחת תקן של 9 מ"ר שטח פתוח לנפש. שקפים 24-26 מביאים תוכנית בניין טיפוסית לישראל בימינו (במקרה הזה זה פרויקט שקרא ביאליק על הפארק) אשר תחת התקן הנוכחי לא מאפשרת כלל יצירה של מרחב עירוני, אלא מרחב דיס-אורבני בעל מאפיינים קורבוזייניים ברורים באופן שאינו מגדיר חלל עירוני.

שקף 27 מביא את השלכות התקנים לשטחים הפתוחים והאופן שבו תקנים אלה מעודדים פרבור ותלות ברכבים פרטיים והמסקנה: מכסות הקרקע לשטחים פתוחים במתכונתן הנוכחית פוגעות בקיימות.

שקפים 29-31 מתארים את הבסיס של המחקר אותו ערך יודן. שקפים 33-36 מציגים את המתודולוגיה. בשקפים 38-54 מתוארים מקרי החקר ביתר פרוט (10 שכונות שונות בישראל, 5 במרכז ו-5 בדרום). בשקפים 55-57 מתוארת מידת הנגישות לשטחים פתוחים ברדיוסים של 150 מ' ו-300 מ' (נגישות טובה בכל המקומות שנבדקו). שקפים 59-60 מפרטים את צפיפויות המגורים וכמות השצ"פ לנפש. בשקפים 60-62 מובאים הממצאים של המחקר בנוגע לכמות הפעילות במרחבים הפתוחים השונים. שימו לב למיעוט השימוש במרחבים הירוקים אל מול המרחבים האזרחיים.

שקף 65 מציג סקר עמדות לגבי העדפה של תושבים לפעילות בשטחים פתוחים. בילוי בפארק השכונתי נמצא במקום האחרון אחרי הליכה ברחובות השכונתיים, בילוי במרכז המסחרי השכונתי, בילוי בשטחים פתוחים מחוץ לשכונה (פארקים אמיתיים) וישיבה בגינה הפרטית. שקף 67 מראה שלמרות שאנשים לא כל כך מעוניינים לבלות שגן השכונתי, הם רואים בשטחים הפתוחים אלמנט בעל חשיבות גבוהה. שקפים 70-72 מציגים את המסקנות עד כה. מסקנות אלה מחייבות עדכון של נהלי תכנון השטחים הפתוחים בערים. במיוחד בעייתית העובדה שהתקן לשטחים פתוחים הוא אחיד בכל אזורי הארץ וכל סוגי היישובים ורמות הצפיפויות. אין דין יישוב פרברי עם גינות פרטיות (כמו שוהם ולהבים), אשר בהם אין כלל שימוש בשטחים הציבוריים הירוקים, כדין שכונה צפופה, אבל התקנים הם אותם תקנים גם בשכונת וילות פרברית וגם במרכז תל-אביב.

לסיום, תודה רבה לד"ר יודן רופא שהביא לקורס מחקר מרתק ואני מקווה שעוד יהיו לו השלכות תכנוניות.

לקריאה נוספת על שטחים פתוחים ועירוניות

פוסט זה מתפרסם במקביל בבלוג של עמותת מרחב – הרחובות שלנו.

זהו סיכום קצר של נוסף של הרצאה שניתנה במסגרת הקורס "סוגיות אורבניות בתל-אביב".

הפעם אני שמח לחלוק אתכם את המצגת שהעביר אדר' נוף דניאל בארון מהיחידה לתכנון אסטרטגי במינהל ההנדסה של עיריית תל-אביב-יפו. ההרצאה עסקה בתוכניות העירייה למגוון רב של מרחבים ציבוריים בעיר, רחובות, מתחמים וגם כיכרות מעל חניונים:

בשקפים 3-12 מוצגים תהליכי דעיכת המרחב הציבורי בעיר, החל מתכנון מוטה רכבים פרטיים על חשבון הולכי הרגל וכלה בשלל שימושים מתנגשים על מדרכות העיר וכיכרותיה. לאחר מכן, המצגת נכנסת לשינויים שהעירייה עושה לשיפור המרחב הציבורי, כאשר משקף 22 מוצגות תוכניות ומקומות ספציפיים שחלקם שודרגו וחלקם נמצאים על נייר התכנון.

שקפים 23-47 עוסקים ברצפים עירוניים מסוגים שונים לטובת הולכי רגל ואופניים (כאשר העירייה לומדת משגיאות העבר ואמורה ליצור רצפים טובים יותר מאלה שישנם כיום בעתיד, במיוחד בתחום שבילי האופניים). בתוך נושא הרצפים עולה נושא הרחובות בשקפים 30-32, כאשר שקף 31 מיוחד לרחוב שינקין העתידי ובו אף מוצע להפוך את רחוב שינקין למדרחוב בימי שישי וחגים! שקפים 48-53 עוסקים בכיכרות, ולאחריהם יש עיסוק במתחמים ההיסטוריים המשודרגים אט-אט. שקפים 59-64 עוסקים בניסיון לחבר את החלק שנמצא ממזרח לאיילון חזרה לתל-אביב באמצעות שלל אמצעים שנועדו להתגבר על נהר האספלט המפריד בין תושבי מזרח האיילון לתל-אביב. שקפים 65-69 עוסקים בנושא החביב של חניונים תת-קרקעיים והמרחבים שמעליהם, כאשר לאחר מכן יש עיסוק גם בפוטנציאל של הרכבת הקלה לשיפור המרחב הציבורי וכן נגיעה במספר נושאים נוספים.

אני ממליץ לכם לעיין בפרוט במצגת הזו. אני מניח שתגלו דברים (בעיקר טובים) שיפתיעו אתכם. נראה שבתוך העירייה נעשים מאמצים לא מעטים לחשוב וגם בסופו של דבר לשנות ולשדרג את המרחב הציבורי הן ברחובות והן בכיכרות. תודה רבה לאדר' נוף דניאל בארון על אחת ההרצאות המרתקות שהיו בקורס.

לא פעם יזמים מקבלים זכויות בנייה מוגדלות (כלומר הגבהה של הבניין) כדי לאפשר להגדיל את כמות הכסף שתתגלגל ובסופו של דבר גם את הרווח בפרוייקט כזה או אחר. העירייה מתנה לא פעם את תוספת הזכויות בשלל זיקות הנאה לטובת הציבור, בצורה של מרחבים ציבוריים מפותחים ושימור מבנים (ובעוד דרכים כאלה ואחרות). הבעייה היא שבדרך-כלל זיקות ההנאה האלה נותרות ללא שימוש ונראה שלא פעם התכנון שלהן יועד מראש למנוע מאנשים להיכנס למרחבים הלא-מהנים שנוצרו.

כך למשל, לצידו של מגדל נוה-צדק פותחה רחבה ושומרו שני בניינים היסטוריים. מעשה ראוי זה אמנם אינו מכסה על גודל הזוועה, אך לכאורה הפיתוח והשימור היו אמורים לעזור למרחב להשתפר. הבעייה שהרחבה עצמה נמצאת באמצע שומקום, כאשר מצד אחד מגדל נוה-צדק משקיף עליה מקרוב ושני הבניינים ששומרו לידה אינם בשימוש. כך הרחבה נותרת ריקה וסחופת רוח.

הרחבה ליד מגדל נוה-צדק – ריקה ושוממת

גם במקום מרכזי הרבה יותר תופעה זו חוזרת על עצמה במידה מסויימת. מתכנני מגדל הבנק הבינלאומי החדש בשדרות רוטשילד, שהינו המגדל הגבוה ביותר בשדרה (כרגע), יצרו מתחתיו רחבה שהייתה אמורה לשמש להנאות הציבור. כמו שכבר נכתב, לצד השדרה העמוסה לעתים, המקום האחרון שמישהו ירצה להיכנס אליו יהיה רחבת הבנק הבינלאומי. בערך הויקיפדיה של הבניין מצויין כי: "הנהלת הבנק הבינלאומי ביקשה לתכנן עבורה בניין שיהיה שקוף ככל האפשר ויסמל את השקיפות בעבודת הבנק." ניתן להוסיף שהמתכננים גם הצליחו ליצור רחבת כניסה שמסמלת את דורסנותו של הבנק ועוצמתו של התאגיד אל מול בני-האדם.

רחבת מגדל הבינלאומי. קטנותו של האדם

מקרים דומים לאלה ניתן למצוא גם בגינה של מגדלי אקירוב ברחוב פנקס אשר מוקפת חומה ורק אנשים מעורערים בנפשם יעזו להיכנס אליה (למרות שהכניסה חופשית), וכן חוסר ההצלחה ליצור מרחב ציבורי טוב לצד פרויקט רובע לב העיר ושני הבניינים ששומרו ברחוב מאז"ה ועומדים ריקים כבר 4 שנים לרווחת הציבור כולו.

הגיע הזמן שהעירייה שהנחתה את היזמים ליצור את המרחבים האלה ולשמר את הבניינים תבדוק את מצב זיקות ההנאה ואלו שימושים אם בכלל נעשים בהן. בשלב הזה העירייה נותנת ליזמים בעיקר הנחיות של גדלים ומספרים (שטח פתוח בכך וכך דונמים או כך וכך בניינים לשימור), אבל אינה מוסיפה הערות עיצוביות שבהן טמון הסיכוי להצלחה של מקום או לכשלונו. הרחבות הציבוריות שנבנו עונות על דרישות השטח והן פתוחות לציבור, אבל למרות זאת אף אחד לא באמת נהנה מהן והבניינים ששומרו נותרו ריקים. העירייה צריכה לצד הנחיות הגודל לספק ליזמים הנחיות עיצוביות ולעמוד מקרוב על תכנון ובניית זיקות ההנאה האלו כדי שבאמת העיר תשתפר בעזרתן, וכן לתקצב מראש את השימוש בבניינים המשומרים שבסופו של דבר מגיעים לידיה ומונחים כאבן שאין לה הופכין.

בשעה טובה אני חוזר לסכם את הרצאות הקורס "סוגיות אורבניות בתל-אביב" שנערך במסגרת המכללה החברתית-כלכלית. בפוסט שלפניכם תמצאו את המצגת הארוכה והמעמיקה של נחמן שלף על פיתוח כלכלי מקומי (באנגלית זה נכתב LED – Local Economic Development). אחרי המצגת העשירה בלינקים והפניות למקורות יש מעט תוספות שלי:

נחמן פותח את ההרצאה בהסבר על ההיסטוריה של ההבנה של פיתוח כלכלי מקומי (שקפים 2-12) וההבנה שהגיעו אליה שפיתוח כלכלי מקומי תלוי קודם כל בערים ובאורבניזציה שלהם ולא קשור לכלכלה הלאומית (שהיא למעשה אוסף של כלכלות עירוניות שלא ממש קשורות אחת לשנייה, פרט למטבע המשותף). בשקפים 14-24 נחמן, בהשאה מ-Atanu Dey מברקלי נכנס בעובי הקורה של האורבניזציה בת-ימינו והעובדה שהפעילות הכלכלית בעולם היא לא שוויונית וקשורה קשר הדוק לשלבי העירוניות השונים בהן נמצאים האזורים השונים בעולם. שקפים 26-38 מסבירים את הקשר בין עירוניות לפעילות כלכלית, והעובדה שבעיר ישנו גם מגוון גדול של עסקים ואנשים לצד התקבצויות של עסקים (agglomeraiton) מסוגים דומים שיוצרים מעין מערכת אקולוגית כלכלית.

משקף 40 ואילך נחמן מסביר כיצד מתבצע הפיתוח הכלכלי המקומי בקונטקסט העירוני, כאשר הוא מתבסס על תובנותיה של ג'יין ג'ייקובס מספרה המצויין "Cities and the Wealth of Nations". נחמן מתאר פיתוח מקומי בערים מוצלחות (תל-אביב כדוגמה ישראלית) ואחר-כך מתאר צעדים שניתן לקחת במקומות אחרים כמו שולי המטרופולין או בערים לא מוצלחות (חיפה ובאר-שבע, למשל) כדי לעודד גם במקומות אלו פיתוח כלכלי מקומי. בישראל שקף 53 מתאר בפרוט את מעגל הפיתוח הכלכלי העירוני, כאשר הידית לתחילת הנעת הגלגל נמצאת בשילוב של צפיפות, נגישות ומגוון. אלו הנושאים שעל–פי נחמן מתכננים יכולים לשפר ומשם יתחיל מעגל הפיתוח שיזין את עצמו בהמשך (אם לא יפריעו לו יותר מדי). משקף 57 ישנן את כל ההפניות לחומרים שנחמן השתמש בהם במצגת ובשקף 77 נחמן מצבע חלוקה בישראל לאזורים השונים על-פי שייכותם לכלכלות מקומיות מטיפוסים שונים.

אחת התובנות המרכזיות מההרצאה של נחמן נוגעת לאופן בו סובסידיות למקומות פריפריאליים לא עוזרות לשנות באופן בסיסי את המצב הכלכלי הירוד בהם. כך למשל, הסבסוד העצום שניתן למפעל אינטל בקריית-גת לא שינה כמעט במאומה את מצבה של קריית-גת, בטח באופן יחסי לכמות העצומה של כסף שהושקעה שם. לעומת זאת, שיפור אורבני של קריית-גת עצמה היה עולה הרבה פחות וגם מביא תוצאות מרשימות בהרבה הן בפיתוח הכלכלי והן באיכות החיים של תושבי המקום. באותו אופן אירועי תרבות חד-פעמיים בפריפריה אינן מפתח לעידוד יצירה תרבותית בפריפריה, משום שהמגוון והצפיפות הנדרשים ליצירה תרבותית אינן מצויים שם. אני ממליץ לכם בחום רב לעיין לעומק במצגת של נחמן ששופכת אור על נושא מורכב זה, אשר לרוב הטיפול בו מתבצע בכלים שגויים ומביא לתוצאות לא טובות.

נחמן שלף הוא יו"ר ושותף מייסד של ConteXtream ו-EnStorage וכן מכהן בדירקטוריון של My6Sense. נחמן נמנה גם על הדירקטוריון של IVN – Israel Venture Network, קרן פילנתרופית של יזמי היי-טק ובכירים מישראל ומארה"ב.

פוסט זה מתפרסם במקביל בבלוג של עמותת מרחב – הרחובות שלנו.

ביום שלישי, בשמיני ביוני, בשעה 19:00 באולם ביאליק בבית הסופר שבתל-אביב (רח' קפלן 6) יתקיים פאנל על עתיד העירוניות בישראל בהשתתפות בעלי תפקידים בכירים בתכנון העירוני בישראל, אדריכלים ואנשי אקדמיה.

הפאנל יבדוק את הידרדרות הערים בישראל ויעסוק במגמות המטרידות של פרבור, התפוררות מרכזי הערים, התרחבות הפערים בין המרכז לפריפריה והתנפחות בועת הנדל"ן. סוגיות אלו אקטואליות יותר מתמיד על רקע הרפורמה בתכנון, ובעיקר על רקע קידומה של תוכנית המתאר החדשה לתל-אביב-יפו (תא/5000). הפאנל מציין גם את סוף הקורס שעסק בסוגיות אורבניות בתל-אביב במסגרת המכללה החברתית-כלכלית. כולכם מוזמנים, צפוי להיות מעניין ואולי גם סוער.

המשתתפים בפאנל הם: אדר' עודד גבולי, מנהל אגף תכנון בעיריית תל-אביב-יפו, אדר' רמי זיו, מהנדס העיר מודיעין, אדר' עירית סולסי, יו"ר עמותת מרחב ושותפה במשרד עירית סולסי דרור גרשון אדריכלים ומתכנני ערים, פרופ' הלל שוקן, שותף במשרד שוקן אדריכלים וד"ר נורית אלפסי, מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון.

לפרטים נוספים אתם יכולים לפנות אליי או ללילך יפת ב-052-4207885 או להיכנס לארוע בפייסבוק.

עמותת מרחב גאה להזמינכם לקוקטייל חגיגי ביום שני, ב-31 במאי, ב-19:00 בבית העיר המחודש של תל אביב בכיכר ביאליק. במסגרת חגיגות חנוכת מכון ראשי ערים לעירוניות מתחדשת בישראל יתארחו כאן ג'ון נורקוויסט וניל פייטון. מדובר בהזדמנות לפגוש שניים מהמובילים בשיח האמריקאי על תכנון ערים.

ג'ון נורקוויסט, ראש עיריית מילווקי לשעבר וכיום ראש ה-CNU, עזר לא מעט למילווקי ויזם את הריסת האוטוסטרדה הגדולה ביותר שבוצעה עד כה בעולם במרכז מילווקי. מומלץ גם להכיר את ספרו על עושרן של ערים. ניל פייטון הוא שותף בכיר במשרד טורטי גאלאס ושות' והוא ידבר על ה-charrette ותרומתו לעיצוב העירוני.

הכניסה לחברי מרחב ללא תשלום, לסטודנטים 25 ש"ח ולכל השאר 50 ש"ח. נדרש לאשר השתתפות במייל: mayors@miu.org.il