עוד בלוג תל-אביבי

טיימאאוט חגגו בהיכל התרבות את חלוקת פרסי האוכל השבוע. ככה זה נראה ביום שאחרי:

זבל מחגיגות טיימאאוט

הסירחון שעלה מבקבוקי היין הריקים ומהצפרדע הירוקה בשולי התמונה גרם לי לסחרחורת קלה.

יצא לי השבוע לבקר חבר במגדל שלום, ומסתבר שגם שם אוהבים להחזיק זבל באוויר הפתוח.

מזבלה על מגדל שלום

ואם כבר מדברים על סירחון, אז זה הפוסט הכי טוב שקראתי עד עכשיו בזכות החוק החדש נגד עישון במקומות סגורים. בינתיים נראה שהחוק מתקשה לתפוס. מסתבר שאחד הטיעונים הנפוצים נגד החוק קשור לכיבוש. כלומר, העובדה שישראל היא מקום בעייתי לחיות בו מסבירה מדוע לאזרחיה מותר להיות בעייתיים (ולא רק בקטע של העישון, גם בשאר הקטעים, כמו נהיגה). סופסוף נמצאה הסיבה לכיבוש הממושך – כדי שלישראלים יהיה תירוץ להתנהגות הברברית שלהם. אם יום אחד ייגמר הכיבוש נצטרך למצוא תירוץ אחר. ככה אנחנו אוהבים את עצמנו, מסריחים.

הייתי אתמול בערב בפאב תל-אביבי אפלולי בארוע של חבר (הברגמן בארלוזורוב פינת בן-יהודה). חשבתי לבוא ל-20 דקות לאחל לידידי מזל טוב, לשתות בירה אחת, להיחנק מסיגריות ולזוז הביתה. להפתעתי המוחלטת המעשנים הוצאו החוצה והמאפרות נעלמו מהמקום. במקום לשתות בירה אחת ולהיחנק, נשארתי לעוד כמה סיבובים. אני בשוק מוחלט מההצלחה ומההתקדמות של מדינת ישראל לעברו של העולם המערבי. מסתבר שאם האיטלקים יכולים לא לעשן במקומות סגורים, אפילו בממלכת הדפ"רים המקומית הדבר אפשרי. נשאר רק לטפל בעניין שעון הקיץ ואנחנו מסודרים.

החוק לאיסור עישון הוא כנראה הדבר הכי גדול שקרה במדינה שלנו מאז הקמתה.

סופסוף קמים אנשים ומפגינים על הדברים הכי בסיסיים, כמו הזכות לנשום. משהו די טריויאלי, שברוב העולם  (המערבי) כבר תוקן. קניון ההפגנות, דיזנגוף סנטר, שוב נמצא במוקד הזירה של שינויים חברתיים מהותיים. כרמל וייסמן הכינה וידאו מעולה של ההפגנה אתמול (וגם התפתח אצלה הדיון הצפוי של בעד/נגד איסור עישון, אבל בעיקר בעד).

אפשר לחתום על העצומה נגד העישון. מובילי המאבק זוכים בעת האחרונה להצלחות ע"י הגשת תביעות נגד בעלי עסקים שלא פועלים לשמירה על אוויר הצרכנים.

אני אופטימי לגב המצב פה, ומקסימום, תמיד אפשר לעבור לגור בכל אחת מהמדינות שאוסרות עישון בעולם (אפילו איטליה). בכל מקרה, אתמול שומרי הסנטר עדיין עסקו בהשגחה על המפגינים על-מנת למנוע ממהפגנה לצאת מכלל שליטה (כאילו זה יכול היה לקרות), במקום לדאוג לריאות ולריח בתוך הקניון.

אני כמעט לא מאמין למה שאני הולך לכתוב, אבל כפי הנראה אסור לעשן בתוך השיין (פרט לאזור הבר). למי שלא מתמצה, השיין הוא בית קפה חביב ביותר (ראוי אפילו לציון לשבח), בשלמה המלך פינת פרישמן.

מהיום (בעצם אתמול) אסור לעשן בבפנוכו של בית הקפה לטובת האוויר הנקי. בשורות טובות לכולנו (טוב, לפחות לרוב הפסיבי). פחות צריבה בעיניים, פחות סירחון באף, פחות ריח מגעיל בשיער. לפי דעתי, הטרנד יימשך ועוד בתי קפה שעד עכשיו היו מעוזי עישון מחניקים ייפתחו את דלתם גם לנו, אוהבי החמצן. אה, ואם אתם כבר בשיין, אני ממליץ על סלט הפלפלים עם עוף. תמונה לסקפטיים:

בדיוק חשבתי איזה כיף באיטליה ובכל מקום אחר שאסור לעשן בו במקומות סגורים וראיתי את הפוסט הזה של הופמן.

אפילו באיטליה שבמערב אירופה, עם אנשים שלא נתפסים בעיניי כמתוחכמים במיוחד (תחשבו טלויזיה איטלקית, תחשבו ברלוסקוני), צריך לצאת החוצה מהבאר או מהמועדון בשביל לעשן ולהסריח. הייתי עכשיו חצי שעה באוורבוך ואני צריך חפיפה לשיער. האם אנשים פה כל-כך מדוכאים שהם צריכים להתגבר על כך ע"י הסרחה הדדית? אולי ככה הם מראים איזשהו כח, מין תפיסת טריטוריה סרחונית? אולי סתם משעמום ופוזה אלעק?

אני לא יכול לא לצאת החוצה ונמאס לי מהסירחון. כל-כך קשה לחזור לארץ מחופשה וקשה עוד יותר המחשבה על כל אותן ערים נפלאות שבהן העישון אסור ורק פה בתל-אביב, העיר העברית היחידה, עדיין מותר לעשן.