עיריית תל-אביב מתכבדת להזמינכם לחנות על כל מדרכות העיר

21 02 2010

במסגרת שלטונו של הרכב הפרטי במדיניות התכנון העירונית, עיריית תל-אביב החליטה להמשיך ולהעמיק את אחיזתו של הרכב הפרטי בעיר, גם במחיר של הריסתה הסופית של העיר עצמה והחרבתו של המרקם העירוני כולו. לפני מספר חודשים העירייה החלה לאפשר למכוניות בעלות תו חנייה לשהות על מדרכות העיר בלילה ובסופי השבוע ללא הגבלה. בית המשפט העליון קבע כי גם למכוניות שאינן בעלות תו חניייה אזורי מותר במקרה כזה לשהות על מדרכות העיר בלילה ובסופי שבוע במסגרת השוויון למכוניות בפני החוק. לפיכך, כיום בפועל בשעות הערב והלילה ובמהלך סופי השבוע החנייה של מכוניות על מדרכות העיר כולן מתאפשרת באין מפריע. הרעיון שעומד בבסיס האפשור של חנייה חופשית על מדרכות הוא לבסס עוד יותר את מעמדו העליון של הרכב הפרטי כשליט העירוני תוך דחיקתם של אמצעי תחבורה גמישים יותר כמו אופניים ורגליים עד כדי ביטול כל אפשרות להשתמש בהם לטובת תנועה בעיר.

אני מתכבד להביא בפניכם ציטוט של ראש עיריית הרכב הפרטי, רון חולדאי, ממרץ 1999 (שכבר הופיע בפוסט כאן על תרומתו של רון חולדאי למדרכות העיר):

""כבודו רוצה להחזיר את המדרכות לתושבי תל-אביב. כבודו אמר את זה, כבודו כתב את זה, והגברת הניכבדה, שעומדת מולו, יודעת את זה. אבל, אנחנו חיים בתוך עמנו, ויש לנו בעייה שמיספר כח-האדם לאכיפה, יכולת היציאה למכרז על נושא גרירה, מימוש תוכנית התחבורה הכוללת, שנועדה לתת תחליפים ובהתאם. ואם חברי-המועצה הנכבדים ישתפו איתנו פעולה, במיסגרת בנייתה והגשמתה של תוכנית התחבורה, שעליה אנו שוקדים כרגע, הרי נגיע, בסופו-של-דבר, לכך, שהמדרכות יחזרו לבעליהן החוקיים, קרי, הולכי רגל."

רון חולדאי, לאחר שתקע את תוכניות הרכבת הקלה באמצעות התעקשות על סלילה תת-קרקעית ובנוסף סרב לאפשר הגדלה של רשת הנת"צים בתל-אביב, משלים את תוכניתו לחנק העיר ע"י מכוניות באמצעות מתן חלקת האדמה האחרונה של הולכי הרגל (וגם רוכבי האופניים) לכלים הכי לא יעילים לתחבורה עירונית – למכוניות. אחרי זה רון חולדאי יבכה על כך שאין תחבורה ציבורית (בגלל שהוא מתנגד לקיומה), ויספר על כך שהוא עושה שבילי אופניים (גם על זה כבר הורחב) ויספר מעשיות על "סופו של עידן הרכב הפרטי" בעוד הוא עצמו עושה כל מה שהוא יכול על-מנת לדחוף את כולם לתוך רכבים פרטיים ולהעמיק את התלות של תושבי העיר במכוניותיהם. בסוף, חולדאי יזמר את הג'ינגל שלו "אין לי סמכויות, אין לי סמכויות" ויתעלם מהעובדה שיש לו סמכויות ושהוא משתמש בהן היטב כדי להגדיל, להעצים ולבסס את שלטון המכוניות בתל-אביב על חשבון בני-האדם.

אגב, זה לא סתם שאני אומר לכם שזו מדיניות העירייה, זה מה שנאמר לי כבר מאגף הפיקוח העירוני מספר פעמים תוך שימוש בתירוץ שזה נעשה על-מנת "להקל על התושבים". למעשה, לא הקלה על התושבים יש כאן אלא הקלה על המכוניות, לאחר שהעירייה פעלה בכל יכולתה למנוע שימוש באמצעי התחבורה האחרים. הנה מספר דוגמאות למדיניות העירייה:

באדיבות רון חולדאי
Sidewalk Parking at Night in Tel-Aviv

פעם הייתה כאן מדרכה
Sidewalk Parking at Night in Tel-Aviv



עיריית תל-אביב נגד הפליטים הסודנים והפריפריה הישראלית

18 07 2009

כשמאיר שטרית ורון חולדאי משתפים פעולה, אנחנו כבר יודעים ששום דבר טוב לא יצא מזה. במסמך שנחשף בהארץ מתברר שהכח המניע מאחורי נוהל גדרה-חדרה הוא עיריית תל-אביב "הליברלית" בכבודה ובעצמה. כנראה, שרון חולדאי ראה שכל העסק עם הפליטים כאן קצת יוצא משליטה והולך להכביד על התקציב העירוני. ברור שבמצב כזה עדיף להעביר את הנטל לעירייה שתהיה מסוגלת לשאת בו – ערד למשל, שעברה פשיטת רגל ויש בה ראש עירייה ממונה. כמובן, שהלחץ שחולדאי וחבריו הפעילו על משרד הפנים לא מונע מהם להמשיך לנסות להצטייר כהומנים, ליברלים או כל קשקוש אחר, שנועד להסוות את העובדה שקבוצה הולכת וגדלה של אנשים שאין להם תרומה חיובית למאזן התקציבי של העיר אינם רצויים פה, ואם אפשר למקם אותם בערד או בכל מקום שאנחנו לא מגיעים אליו אף פעם, מה טוב.

עוד לקח שניתן להסיק מסיפור חשיפת המסמך המזעזע הזה (ומומלץ גם לעיין במוסף השבת של מעריב בנושא זה) הוא שבפעם הבאה שחולדאי או מישהו מכפיליו טוענים שאין סמכויות כדאי לקחת את דבריהם בערבון מוגבל מאוד. אמנם אין להם סמכויות ישירות לפעמים, אבל כמו שנאמר במכתב של יעקב גנות, ראש מנהל האוכלוסין, לראש עיריית ערד (הדגשה שלי):

"ההחלטה בדבר אישור שהיית אוכלוסיית המסתננים מחוץ לחדרה לגדרה התקבלה במסגרת דיונים שהתקיימו עם הגורמים השונים הנוגעים בדבר, לאחר שהתקבלו תלונות רבות בהתייחס לתופעה ובמיוחד לאור הלחצים הכבדים שהופעלו על ידי עיריית ת"א".

מסתבר שכשעיריית תל-אביב באמת רוצה משהו שנדרשת לו פעולה במישור הלאומי ועירוב של משרדי ממשלה, אז היא יכולה לעשות זאת. לצערנו, העירייה מפנה את משאביה על-מנת לפגוע בקהילות של פליטים ממדינות עולם שלישי דיקטטוריות, בצורה שלא הייתה מביישת משטרים אחרים שהגבילו זכויות תנועה בעבר, ולא על-מנת לשפר את התחבורה הציבורית, למשל.

אם יש משהו רומנטי שמעלה נשכחות שמזכיר משטרי אימים בשילוב של משרד הפנים ועיריית תל-אביב במקרה זה הוא ההומאז' שהם ביצעו כאן לתחום המושב שהותר ליהודים ברוסיה הצארית, ואני מצטט מתוך ויקיפדיה:

"הצארית יקתרינה הגדולה יצרה בשנת 1791 את תחום המושב באזורי השוליים המערביים של האימפריה, ובו הותר ליהודים לחיות ולפעול. תחום המושב כלל את רוב שטחי פולין לשעבר, וכמעט את כל שטחי אוקראינה וליטא, שהיו מיושבים בריכוזי יהודים. יצירת תחום המושב גררה עקירה וגירוש של יהודי מוסקבה וסנט פטרבורג אל תוך גבולותיו (ולמעשה, זו הייתה אחת המטרות העיקריות לשמן נוצר). בהמשך, נאסר גם על יהודי קייב לגור בתחומי העיר (אף שקייב נכללה גאוגרפית ב"תחום המושב")."

לא נותר לי אלא להתבייש (ולחתום על עצומה בנושא) בכך שהעיר שלי והמדינה שלי פועלות יחד נגד בני-אדם המשתייכים לקבוצות הנמצאות בתחתית החבית של האנושות, כפי שפעלה יקתרינה הגדולה נגד אבות-אבותיי ברוסיה ובפולין. כבר אי-אפשר להשלות את עצמנו יותר שתל-אביב היא אי של ליברליות וסובלנות בתוך מדינה שאינה כזו. אצלנו פשוט הגזענות מסתתרת מאחורי נהלים בירוקרטיים ומליצות שאינן שוות את הנייר שעליו הן כתובות (והנה נייר אחד כזה – בעמודים 23-27 בדיון מועצת העיר האחרון).

דבר אחרון, יש לא מעט קולות בחברה הישראלית כמו זה של משה פייגלין שטוענים שמכיוון שרוב הסודאנים והאריתראים כאן (שבאים ממדינות שספק כמה מאיתנו מסוגלים למקם בתוך אפריקה) הם מסתתני עבודה ולא "פליטי רצח העם בדארפור" אין שום בעייה להעלות אותם על מטוס ולגרש אותם לארצותיהם הנעימות והבטוחות. כמובן, בדיקה קלה של המציאות (בדיקה בגוגל, איפה שהמציאות תמיד מסתתרת) מעלה למשל שסודאן ואריתריאה נמצאות בין 21 המדינות בהן יש הכי פחות חרות. כך למשל נאמר על סודאן:

"Africa's largest country has been embroiled in nearly continuous civil wars since it gained independence from Britain and Egypt in 1956. President Omar Hassan al-Bashir, who first came to power in a 1989 military coup, was the target of an arrest warrant issued by the International Criminal Court in March on charges of war crimes, crimes against humanity, and genocide for his role in Sudan's ongoing violence in Darfur. It is widely believed that his government has directed and assisted the systematic killing of tens or even hundreds of thousands of people in the war-torn region since 2003 through its support of militia group"

וגם על אריתריאה יש כמה דברים יפים להגיד:

"The Eritrean government maintains an iron grip on the country's political and social structures. National elections have been postponed indefinitely, independent political parties do not exist, and the government controls all broadcast media and restricts independent print publications. Journalists arrested in a 2001 crackdown remain in prison. The country's long-standing suppression of democratic and human rights at home is accompanied by an aggressive foreign policy, which has included conflict with Ethiopia, support for antigovernment rebels in Somalia, tension with Yemen, and meddling in Sudanese civil conflicts."

נכון, ישראל ותל-אביב לא אחראיות למצב של סודאן ואריתריאה ולאזרחים מוכי הגורל שלהן ויש לנו מספיק בעיות משלנו כאן. השאלה היא האם אנחנו צריכים להתאכזר למי שנמלט ממדינות אלה (ודי ברור למה הם נמלטים משם) או לפחות להסתכל לעבר ההיסטוריה שלנו ותחומי המושב שבעברנו ולפעול במסגרת רחבה יותר עם העולם המערבי כדי להתמודד עם מגיפת הפליטים (שרק תלך ותגבר) בצורה ראוייה. כמובן, שאם אנחנו עיריית תל-אביב אנחנו נעדיף לזרוק את הפליטים על מישהו אחר (וחלש מספיק כך שלא יוכל להחזיר אותם אלינו), לעצום עיניים, לנשום עמוק, ולהזכיר לעצמנו כמה ליברלים, סבלניים והומניים אנחנו, ואיך זה שרק אצלנו הומואים יכולים להתנשק ברחוב (כלומר, אם הם לא הומואים מסודאן או מאריתריאה, שילכו להתנשק בערד כבר עם החברים שלהם).



ביזיון בינלאומי באומן 17: ההופעה של טייסטו

30 07 2008

יש כאלה שטוענים שתל-אביב היא עיר של קלאברים. עיר של מועדונים שאף פעם לא עוצרת. אשכרה, יש כאלה שאומרים את זה. נראה לי שהלילה תל-אביב שקועה בתרדמת שאני לא בטוח אם היא תתעורר ממנה. אני גם מרגיש פרובינציאלי בצורה שמפחידה אותי כרגע וזה לא עושה לי נעים.

הלכתי הערב לסט של טייסטו באומן 17 בדרום העמוק של תל-אביב. אמרתי לעצמי שכדאי לראות את טייסטו לפחות פעם אחת גם אם זה יעלה לי 170 ש"ח. טייסטו היה חם בשנות ה-90, ומוריסי עבר את השיא כבר בשנות ה-80, אז לפחות מדובר בהולנדי שעדיין טיפה יותר מתפקד מהקשיש הבריטי.

אין מה להגיד, בעלי האומן 17 סיפקו לי את אחד הביזיונות המוזיקליים הגדולים שיצא לי לחוות בישראל ובכלל. מאז אסון ערד לא חוויתי כזאת חוויה גרועה בארוע אומנותי. אין לי מושג כמה אנשים אמורים להיכנס באומן 17 ברחוב אבארבנל, אבל היו לפחות 2,000 איש יותר מדי וזה הרגיש כאילו הגיעו יותר אנשים לראות את טייסטו מאשר כמות האנשים הזעומה שראתה את מוריסי.

בהתחלה עוד הכל נראה מבטיח ולקראת חצות נכנסנו לרחבה המרכזית של המועדון בציפייה להנות מסט של מי שהיה פעם דיג'יי מוצלח במיוחד. היו כמה דברים שהרגישו לנו לא נכון. אנשים נשענו עליי מקדימה. אנשים נשענו עליי מאחורה. אנשים הזיעו עליי. אני הזעתי על אנשים אחרים. דרכו לי על הנעליים. הרגשתי את הכתפיים שלי מתפרקות. הגוף שלי התאמץ להישאר ביחידה אחת. החלטנו לזוז החוצה.

טייסטו עלה ואנחנו צפינו בו ממקום מבטחים לא רחוק מהמרמפה שהובילה לשירותים. כבר הייתי באומן מספר פעמים ואף פעם זה לא היה צפוף ככה (וגם לא יקר כל-כך). יצאנו לדשא היכן שהקרינו את טייסטו על מסך קטן והיה סאונד מאפן. עדכונים שונים דיווחו על שוטרים מחוץ למועדון ועל כך שהבעלים חרגו בהרבה מהמיכסה החוקית שמותר להכניס.

טייסטו נתן סט חלש באופן מביך. 45 דקות הוא עבד על מוזיקת צ'ילאאוט שאני שומע לפעמים לפני שאני הולך לישון. אחר-כך הוא התחיל להגביר לאט לאט את ה-BPM, אבל בדשא בחוץ לא ממש הרגשנו את המוזיקה ובפנים התופת המשיכה ולא ממש רצינו להיכנס. בסוף נכנסנו כדי לקפוץ קצת (וגם כדי להרוס את האוזניים) וממש כמה דקות אחר-כך עלה מישהו לעמדה והודיע שזה הטרק האחרון ובשתיים סוגרים את הערב בהוראת המשטרה.

ברור לי שבעלי האומן 17 עקצו אותנו הערב. אני מרגיש כאילו הכניסו לי משהו גדול למקום שלא ממש הייתי רוצה שיכניסו משהו כזה גדול. ועשו את זה בלי ג'ל סיכה אפילו. אחת מהופעות המפתח בתחום האלקטרוני הקיץ איכזבה בצורה קולוסאלית. ביום חמישי (מחר) טייסטו מופיע בפורום של ביירות. אני מקווה שהלבנונים יהנו מהופעה טובה ולא אחת מחורבנת כמו שהישראלים קיבלו.

והערה מוזיקלית לסיום: ווינט כותבים שההופעה של מוריסי הייתה המופע הגדול של הקיץ. אחרי כל טחינת המילים על מוריסי בעיתונות המקומית אפשר היה לצפות שיגיעו יותר מ-6,000 צופים (ועוד נאלצו להעביר את ההופעה מהפארק לגני התערוכה). 6,000 צופים אמורים להיות המופע הגדול של הקיץ? בחתונה גרוזינית ממוצעת באשדוד יש יותר אורחים רק מהצד של הכלה (סליחה, התכוונתי חתונה גיאורגית). בשנה הבאה יביאו לארץ את א-הא ובוני אם בסיבוב ההופעות נפטלין 2.

אחרי שסגרו מוקדם את ההופעה של טייסטו הספקנו לתפוס בירה אחרונה ומצויינת בנורמה ג'ין (St. Bernardus Abt 12). ממש עיר בלי הפסקה המקום הזה.

עדכון (12:30): ראובן לובלין, בעלי האומן 17, נעצר (ושוחרר בערבות) בחשד שהייתה סכנת חיים במקום עקב צפיפות יתר.

עדכון נוסף (16:25): וויאנט גם כותבים על הנושא ויש אפילו קבוצה בפייסבוק.



אין לי מדרכה – עכשיו הסרט

26 06 2008

במיטב המסורת של סרטי-הרחוב או ה-Streetfilms שמציפים את יו-טיוב ומראים תנועה יומיומית באמצעי תחבורה שונים, החלטתי לעשות קליפ קצרצר (כדי לא לאתגר את יכולות העריכה שלי) שמתמקד בבעייה התחבורתית שמציקה לי ביותר בעיר תל-אביב – החוסר במדרכות.

הנה מה שיצא לי כשהלכתי לפני כמה ימים ברחוב שמשון:

שימו ל שהחנייה הזו היא לכאורה חוקית והמכוניות שחוסמות את המעבר למעשה מקבלות על זה דוח. אם כבר מדרכות אז מצאתי את הכתבה הזו שהופקה ע"י מקומון חיפאי ומתייחסת לנוהג הישראלי המיוחד במינו לחנות על מדרכות:



משתמט אמיתי לא אוכל ביום שישי

26 01 2008

אנשים שיש להם יותר מדי זמן וכסף, אך לא מספיק תאי מוח החליטו לחנך מחדש את כל אזרחי המדינה. קמפיין היאוש של צה"ל (לפני הרפורמה שתהפוך אותו לצבא מקצועי) תחת הכותרת "ישראלי אמיתי לא משתמט", בשילוב קמפיין הזוי לא פחות שנקרא "שישי משפחתי זה אני" הם רק ההתחלה. הנה עוד כמה הצעות לקמפיינים שיוכלו להשפיע לא פחות לטובת העם, המולדת והיקום:

"ישראלי אמיתי מחזיק דרכון גרמני"

"חומוס אמיתי גורם לשלשול (גם ביום שישי)"

"יום ראשון אמיתי זה לא יום שני"

"ספרדי אמיתי לוקח סיאסטה גם ביום שלישי"

"איטלקי אמיתי אוכל רק ספגטי"

"יום חמישי זה פיצה עם פפרוני בשבילי"

"חמין בשבת עושה ג'קוזי באמבט"

מתי כספי כבר הבין מזמן מה קורה בימי שישי (רק שכבר מזמן אין הצגת חצות בקולנוע "גת").

הפוסט הזה הושפע מדולי, מהמזבלה וגם מהסיפור הזה.



עיר מסריחה ומלאה בזבל

15 11 2007

טיימאאוט חגגו בהיכל התרבות את חלוקת פרסי האוכל השבוע. ככה זה נראה ביום שאחרי:

זבל מחגיגות טיימאאוט

זבל מחגיגות טיימאאוט

הסירחון שעלה מבקבוקי היין הריקים ומהצפרדע הירוקה בשולי התמונה גרם לי לסחרחורת קלה.

יצא לי השבוע לבקר חבר במגדל שלום, ומסתבר שגם שם אוהבים להחזיק זבל באוויר הפתוח.

מזבלה על מגדל שלום
מזבלהעל מגדל שלום

ואם כבר מדברים על סירחון, אז זה הפוסט הכי טוב שקראתי עד עכשיו בזכות החוק החדש נגד עישון במקומות סגורים. בינתיים נראה שהחוק מתקשה לתפוס. מסתבר שאחד הטיעונים הנפוצים נגד החוק קשור לכיבוש. כלומר, העובדה שישראל היא מקום בעייתי לחיות בו מסבירה מדוע לאזרחיה מותר להיות בעייתיים (ולא רק בקטע של העישון, גם בשאר הקטעים, כמו נהיגה). סופסוף נמצאה הסיבה לכיבוש הממושך – כדי שלישראלים יהיה תירוץ להתנהגות הברברית שלהם. אם יום אחד ייגמר הכיבוש נצטרך למצוא תירוץ אחר. ככה אנחנו אוהבים את עצמנו, מסריחים.



48 שעות של אור

4 11 2007

בחוף המערבי של ארה"ב העבירו אתמול בלילה את השעונים חזרה לשעון חורף. בחוף המערבי של ישראל העבירו את השעונים ב-16 בספטמבר. בסך-הכל גנבו לי בשיטה הזו 48 שעות אור יחסית ליושבי החוף המערבי של ארה"ב. 48 שעות של שמש שנזרקו לאבדון. לא ברור לי מי מרוויח מהקדמת שעון החורף – אפילו לדוסים לא יוצא מזה כלום. חבל רק שלא סיפרו לחורף שהשעון שלו כבר מזמן מתקתק והוא מתמהמה מלהגיע.

הייתי רוצה לראות שעון קיץ אחר בתל-אביב מאשר בירושלים. אנחנו נסתדר על החוף עם עוד שעות של אור. שבירושלים יכבו מוקדם את השמש וילכו לישון אם בא להם.



ריקנות בכיס הימני

18 05 2007

אני זוכר אותו, קטן, כסוף, נייד,

עם שריטה קטנה ליד הצג, שם בצד.

איך אהב לצלם, אהב לדבר ובעיקר לסמס,

עם חברים וידידים מעולם לא היסס.

קטן ועדין, כמעט לא מורגש,

עם צלצול כמו של פעם, כזה מנומס.

ידע להעיר נמים משנתם,

לדבר עם בלוטות', ממש מתוחכם.

לא רינגטון, לא פאנטון, אותם לא אהב,

טיפוס קלאסי כזה, רוטט ולא משולהב.

ידע לשתוק בתיאטרון ובאולם הקולנוע,

באיש לא רצה הוא לפגוע.

נאמן תמיד, עולץ ועירני,

אהב להשמיע ברמקול את קולו הצפצפני,

עת נסע באיילון צפון וגם באיילון השני.

הכיר הוא את כולם,

חברים קרובים ורחוקים גם.

אך סופו זה הגיע, עת נח על הבר,

נחטף במהירות על-ידי עבריין עם סיגר.

לבן-בליעל נאלח זה נאחל,

מחלה סופנית וקשה, במהרה בימינו, בעזרת האל.



מורידים דגלים, חדשות ווב 2.0 (ומצאתי את התומך האחרון של אולמרט)

4 05 2007

אני כבר חשבתי שלא יהיה לי מה לספר הערב מההפגנה. טעיתי. יש לי הרבה מה לספר על השילוב בין דגלי לאום, אולמרט והרשת הכל-יכולה. זה לא פוסט פוליטי או טכנולוגי, אבל בעצם כן.

אחרי ההפגנה, בדרכי הביתה, קלטתי את עובדי העירייה מורידים את הדגלים בשדרות חן. כמה סמלי שאחרי עצרת בה הרהרתי אם סידני עדיפה על ונקובר או להיפך, מורידים את הדגל ליד הבית. יש מצלמה, יש וידאו, יש יו-טיוב. מתנצל על הרעידות, עורך הוידאו שלי לא מתפקד, ואני אשמח לטיפים בנושא.

שמח וטוב לב, אצתי לי הביתה והעליתי את מעט התמונות הסבירות שתפסתי לקבוצה הנכונה בפליקר (כמו שאהוד קינן אמר לי לעשות).

לא הספקתי להתחיל לחשוב על הפוסט וכבר חיכתה לי הודעה מג'ורדן מאתר nowpublic.com, שרוצה להשתמש בתמונות של עבדכם הנאמן. מדובר באתר חדשות ווב שתיימי בינלאומי וברוח השיתוף ותוכן הגולשים, נתתי את הסכמתי, והופה, התמונות שלי (ושל עוד חברים) הופכות לחלק מהסיפור. קורים דברים ברשת, ומהר.

ולסיכום, כמובטח, התומך האחרון של אולמרט, שהכין שלט ברור שמסכם למה אולמרט לא צריך להתפטר והמודיעין אשם בהכל.

Anti-Olmert 4

והערה ממש אחרונה, כולם אומרים לאולמרט ללכת הביתה. יכול להיות שהוא משתהה, בגלל שהוא לא יודע לאיזה מנכסי הנדל"ן שלו הוא רוצה ללכת?



כולה רציתי קפה וספר

26 03 2007

שתי כתבות ב"הארץ" היום מתייחסות להשתלטות של רשתות על מתחמי החיים במרכז העיר.

ראשית, כתבה המתייחסת להתרחבות "קפה קפה" ובה מתנבא הבעלים שזמנם של בתי-קפה העצמאיים בתל-אביב קצוב. אמנם, בכל מקום יש את "ארומה", "ארקפה" ושאר הרשתות המשועתקות, אבל בתי הקפה הטובים הם עדיין אלו העצמאיים, שקיימים במקום אחד ומהווים מציאות אחת, ולא מציאות משוכפלת. קפה "מרסנד" בבן-יהודה פרישמן, נמכר לא מזמן לבעלים של ה"באצ'ו" לאחר שחלק מהרשתות הגדולות ניסו לקנות את החלקה, ככה שלא הכל אבוד. 

המועדפים שלי הם:

1. "ג'ורגיה" בקינג ג'ורג' פינת זמנהוף.

2. קפה "נח" באחד העם פינת החשמונאים (ג'ז בימי ראשון בערב).

3. "המשולש" בדיזנגוף בן-גוריון.

ציון לשבח: "טצה ד'אורו" בנוה-צדק, ה"שיין" בשלמה המלך פינת פרישמן ו"תוצרת הארץ" בכיכר מסריק.

אופס, גלשתי קצת, אז נחזור לענייננו עם הציטוט הבא מהכתבה:

         …נימני מאמין כי ימיהם של בתי הקפה הקטנים בבעלות פרטית קרובים לסיומם, וכי בקרוב נראה כאן בעיקר רשתות. בקרוב תפתח הרשת סניף ברחוב שינקין בתל אביב, על חורבות מסעדת הברווז הוותיקה – מטרים ספורים מארומה – מה שמעיד כי יש כנראה אמת בדבריו.

ולעניין השני, סטימצקי משיקים חנות קונספט בשינקין על האף של "חותם" הקטנה והחביבה בניסיון לתת אופי לחנות שמוכרת בעיקר רבי-מכר. נו, זה לא שיש מי יודע מבחר של חנויות ספרים בתל-אביב (תשוו למשל לסן-פרנסיסקו, אבל גם לערים אחרות), ובכל זאת, המועדפות עליי הן:

1. "תולעת ספרים" בכיכר רבין.

2. "בוק ג'אנקי" בדיזנגוף 167, שתמיד אני מוצא משהו משומש וטוב לקנות בה.

את רוב הספרים שלי אני קונה בסיבובים בארה"ב. לגבי חנויות ספרים בארה"ב ארחיב בפוסט נפרד, אבל מי שהיה אי-פעם בפאוולס בפורטלנד או בבוק פיפל באוסטין יודע איך חנות ספרים מעולה נראית. נראה לי שעליתי פה על בעייה, אין באמת חנות ספרים אחת מעולה בישראל. גם על הבתי-קפה שלנו מאיימים עכשיו. אני חושש להוסיף את התג של "שווה ירידה מהארץ" לפוסט הזה, אבל אם בתי הקפה העצמאיים באמת ייעלמו מהנוף התל-אביבי אני חושב שלא תהיה לנו תקומה.

נ.ב. כמו כן, בדוכן המוזלים של "צומת ספרים" בסנטר (כן, אני עושה פשרות פה ושם)  אפשר למצוא הפתעות נחמדות בזול.