עוד בלוג תל-אביבי

הבלוג של יואב לרמן

22 במרץ, 2014

מקבץ לינקים לסופ"ש

2 תגובות, לינקים, מאת לרמן.

עוד ערימת לינקים נפרקת:

1. ביום שלישי הקרוב, ב-25 במרץ, בשעה 19:00 בגלריה זהזהזה בערבות נמל תל אביב יתקיים דיון על כל פעולות "הנאה בזיקה" ועל נושאים אחרים. נעמה ריבה, טליה מרגלית, טלי וקסלר ועבדכם. כל הפרטים כאן באתר הגלריה וכאן בפייסבוק. אנא הירשמו מראש.

2. לאלו מכם שמעוניינים לנסוע במאי לברלין לסדנה על קיימות בישראל ובגרמניה (כולל מימון) – הלינק הזה עשוי לעניין אתכם.

3. ועוד ארוע אחד שמומלץ לרשום ביומנים. ב-9 באפריל, יום רביעי, בשעה 15:00 בבניין ווב שבאוניברסיטת תל אביב יתקיים ארוע הפתיחה של היחידה לחקר תחבורה בראשותו של ד"ר משה גבעוני ועם הרצאת אורח של פרופ' דיוויד באניסטר מאוקספורד. מאוד מומלץ לכל מי שמתעניין בתחום. עוד פרטים כאן, ולרישום כאן.

4. ראש עיריית שיקגו החדש, רם עמנואל, ביטל בצעד פופוליסטי ושגוי את התשלום על חנייה בעיר בימי ראשון (המקביל שלהם לשבת שלנו) ברחובות העיר. סוחרי העיר נפגעו קשות כתוצאה מהמהלך שמקשה על מי שרוצה להגיע אליהם למצוא חנייה קרובה (משאב מוגבל שניתן בחינם וכו' סופו להתבזבז כמו החשמל של הסובייטים) ויצאו לשנות את רוע הגזרה ולחזור למצב שבו חנייה לא ניתנת בחינם ויש תחלופה של חונים ברחובות הראשיים.

5. כיצד לובי הרכב הפרטי האמריקאי הצליח לאסור על הולכי רגל לחצות את הרחוב.

6. ומנגד – בבריטניה יוצאים מהקיבעון ומחזירים את המרחב הציבורי החשוב ביותר – הרחובות – לבני האדם ולילדים שישחקו בהם. לא בקרוב אצלנו.

7.ואצלנו בתל אביב – הורסים גינות ומשמרים חניונים.

8. למה שלא ניקח מקום דפוק כמו קרית גת ונדפוק אותו עוד יותר? באמת, למה לא?

9. אורי אורבך, השר לענייני אזרחים ותיקים (כלומר, קשישים), טוען שצריך לחשוב על עליית משקלם באוכלוסייה ועל כך שהם צריכים מקומות עם נגישות גבוהה להליכה רגלית ועם דירות קטנות. אורבך גם אומר שלא טוב לתכנן שכונות הומוגניות לזוגות צעירים שמזדקנות במכה וקורסות. לא ברור למה הוא אומר את זה לעיתון ולא לשר השיכון, אורי אריאל, חברו למפלגה שעמל במרץ כדי שקשישי ישראל ירגישו את נחת זרועו של התכנון הקלוקל שהוא מקדם.

10. רשת הרחובות היא הבסיס לנגישות וכאן רואים את זה טוב.

11. סיפור קורע לב מנאשוויל, טנסי על הליכה של 1,000 מ'.

12. נסיים עם וידאו שמתאר כיצד לתכנן צמתים עם שבילי אופניים. מומלץ ביותר לכל מי שעוסק בתכנון הקלוקל של שבילי האופניים בתל אביב ובישראל בכלל:

YouTube Preview Image
2 תגובות.

19 במרץ, 2014

מקבץ לינקים לקראת סופ"ש

8 תגובות, לינקים, מאת לרמן.

עומס לא סטנדרטי מגביל את כמות הכתיבה כאן ומייצר אוסף לינקים עצום שמחכים להתייחסות. אני אנסה לעשות קצת סדר ובשאיפה יהיה עוד מקבץ קרוב שבו יעלו עוד נושאים.

1. בעוד שהעירוניות בישראל הולכת ומדרדרת יש לנו לפחות מאמרי דעה במיינסטרים שמתחילים להתייחס לעניין. ח"כ תמר זנדברג, שהקימה לאחרונה את שדולת העירוניות בכנסת ישראל, במאמר מוצלח על העירוניות הנעלמת של הישראלים והקשר למשבר הדיור:

על הממשלה להבין שמשבר הדיור אינו בעיה של כמות, אלא בעיה של איכות. אם נמשיך לבנות אותן דירות באותן שכונות עבור אותו מעמד בינוני שהולך ומתרושש – מחירי הדירות לא יירדו. לעומת זאת, אם נייצר פתרונות עירוניים איכותיים בני־קיימא – נוכל לדבר על התחלה חדשה למגורים העירוניים בישראל.

2. עוד מאמר שהתפרסם לאחרונה פרי עטה של אבירמה גולן עוסק בעיוורון המוחלט של ממשלת ישראל שרואה בכל היישובים בה כפרברים של תל אביב ולא כיישובים בפני עצמם, ללא קשר למרחק בתל אביב.

3. ועוד אנו מדברים על הראייה התכנונית הכושלת של ממשלת ישראל – הנה דוגמה מוחשית. תחנת הרכבת הקרוייה בטעות "תחנת הרכבת של שדרות" אינה נמצאת כלל בשדרות וכל תכליתה הוא טקס שבו שר תחבורה מסויים גוזר סרט באופן הציני ביותר שיכול להיות. אין לתחנה הזו שום קשר למקום שקרוי שדרות ובהתאם לכך היא לא תתרום לשדרות (אם כי היא עשוייה לקצר את הדרך לסטודנטים של מכללת ספיר שנמצאת במועצה האזורית של רמת הנגב ולא בשדרות).

4. ואם כבר הגענו לרכבת, סופסוף גילו שם שיש קשר בין תחבורה לשימושי קרקע ועכשיו מכינים תוכניות לבינוי מסביב לתחנות הרכבת שנתקעו להם אי שם מחוץ לערים (ועוד הרחבה כאן). לא ברור מה באמת יקרה בסוף ועד כמה באמת לא מבינים ברכבת ישראל את הקשר בין תחבורה לנדל"ן.

5. רגע, עוד לא יצאנו מהתחנה. כתבת וידאו טובה מראה עד כמה גרוע מתכנני הרכבת עובדים – לא רק מיקומים דפוקים לתחנות, גם חוסר יכולות להגיע אליהן בתחבורה ציבורית – כמו שנאמר, תחנות רכבת למכוניות בלבד.

6. וכדי לסגור את נושא הטמטום הגורף של כל מה שקשור ברכבת ישראל הנה תמונה שלקחתי מהעמוד המשובח הזה ומעידה על התפקוד של המרחב הציבורי בישראל:

חלם ישראלי בהתגלמותו
חלם בחיבור בין רכבת לאוטובוס

7. ואחרי התסכולים האלה, צריך אתנחתא רומית קלה. נתניהו מאיים שבאר-שבע תהפוך לבירת הסייבר של חצי הכדור המערבי (!). בינתיים, באר-שבע בדרך להפוך לבירת הקניונים הנטושים של ישראל בזכות מדיניות ארנונה שמתמרצת הוספת שטחי מסחר ומדיניות תכנונית אנטי-אורבנית ארוכת שנים. כתבת וידאו משובחת שעוסקת בהתנפחות הקניונים בישראל ובבאר-שבע בפרט ומעידה גם היא על מצבה הקטטוני של מערכת התכנון הישראלי לפניכם.

8. וכדי להרגע מכל זה, הנה וידאו נחמד של אחת הערים היפות בעולם, ונקובר:

YouTube Preview Image
8 תגובות.

10 במרץ, 2014

הזמנה לדיון תכנוני ביום חמישי

אין תגובות, אורבניזם, המלצה, מאת לרמן.

ביום חמישי הקרוב, 13 במרץ, בשעה 18:00, בבית הסופר שברחוב קפלן 6 בתל-אביב, יתקיים דיון בנושא התחדשות עירונית עם ארבעה נציגים משמעותיים של ארבע רשויות מהחשובות ביותר במטרופולין תל-אביב. בניגוד לכנסים אחרים הרוויים בעורכי דין ושמאים, הדיון הזה יכלול קבוצה של אנשים בעלי קשר ישיר לתכנון ולתוצרי כדלקמן:

1. מהנדס העיר תל-אביב-יפו, אדר' עודד גבולי.

2. מהנדס העיר ראשון לציון, אדר' אלי יהלום.

3. מהנדס העיר אשדוד, אדר' שלמה נער.

4. ראש מנהלת מרכז העיר נתניה, גב' עלוית פרוינד.

כפי שאתם רואים מדובר בארבע רשויות משמעותיות וגדולות יחסית המכילות יחדיו כשליש מאוכלוסיית המטרופולין כולה, ומעל למיליון איש. הדיון יתקיים כחלק מהאסיפה השנתית של מרחב, התנועה לעירונית בישראל. אני סוגר קדנציה כחבר ועד מנהל במרחב ובמסגרת האסיפה הזו אנו נחליף את הועד המנהל שלנו. אינני ממשיך לעוד קדנציה כחבר ועד מנהל ואני מקווה שחברי הועד המנהל הבא יבנו על הבסיס שכבר יש ויצליחו יותר מאיתנו בתיקון המערכת התכנונית הישראלית שמצעידה אותנו לעבר משברים חריפים של דיור ותחבורה.

הכניסה לארוע חופשית ומומלצת ביותר. עוד פרטים כאן בפייסבוק.

 

אין תגובות.

4 במרץ, 2014

איגוד המתכננים זיהה שמשהו רקוב בממלכת התכנון

6 תגובות, ביקורת, דיור, מאת לרמן.

תכנון עירוני, כפי שידוע לכם, הוא עניין שלוקח זמן רב והקצב שבו הוא מתקדם הוא איטי בדרך-כלל ונמדד בשנים, עשרות שנים ואף למעלה מכך. אבל, קורה לעתים שמתעוררים יום אחד בבוקר ומגלים שממלכת התכנון הישראלית העניקה לנו סביבת חיים אנטי-אנושית, רקובה ויקרה. זה מה שעורר לפני שנתיים וחצי את אחד המפגנים האזרחיים הגדולים ביותר שהיו בישראל. ועכשיו, לא שנה אחת מאוחרת מדי, איגוד המתכנים הישראלי יוזם "כנס חירום" בנושא משבר הדיור הישראלי.

הכנס יתקיים מחר, יום רביעי, 5 במרץ, בשעה 18:00 ברחוב שושנה פרסיץ 3, בצפון של צפון תל-אביב. לרישום צריך להירשם כאן. בניגוד לכנסים הדו-שבועיים שעורכים העיתונים הכלכליים השונים, הדוברים בכנס יהיו אנשים שעוסקים בתכנון ואדריכלות ולא רק בזווית מקרו-כלכלית. מיקום הכנס והעובדה שבחוזר שיצא במייל לקראתו הודגשה בעיקר הדרך להגיע אליו ברכב באמצעות Waze אינה מקרית – מתכנני ישראל תכננו מאז הקמתה מקומות שמתבססים על נגישות בעיקר ברכב פרטי וכך גם הכנס אותו הם עורכים נגיש בעיקר ברכב פרטי.

למרות שצפויים להגיע לכנס  מקבץ בכיר ורב-דורי של מתכנני ישראל, לא סביר שנשמע שם בשורות גדולות. רק לא מזמן דנו כאן בזוועה התכנונית (שבקרוב נדון בה שוב) הידועה בכנוייה תע"ש השרון שתעמיק את משבר הדיור, ובימים אלה ממש מקודמת ומיוחצנת תוכנית נוספת שמייצגת את כל כשלי התכנון הישראלי תחת השם כרמי גת, שתתרום להדרדרות נוספת במצבה של קרית גת. לא סביר שתוכניות אלו וכשליהן יעלו לדיון בכנס הזה, אבל אולי בכל זאת נופתע לטובה.

שאר פרטי הכנס וסדר היום בהזמנה שלפניכם:

הזמנה לכנס חירום. קליק להגדלה
כנס בנושא דיור

6 תגובות.

28 בפברואר, 2014

אז מה עושים עכשיו?

6 תגובות, אורבניזם, ביקורת, מאת לרמן.

היום הבלוג הזה חוגג שבע שנים לקיומו עם כמעט 1,500 פוסטים שונים ומעל 10,000 תגובות. זה זמן טוב לדון על הכיוון שאליו הולך התכנון העירוני בכלל ובפרט המקום שאליו הולך התכנון העירוני בישראל, אבל קודם כל צריך לדבר על הצורה שבה מתקיימים דיונים בעברית.

נושאי התכנון העירוני אינם נידונים כמעט בכלל בעיתונות המסחרית (גם בטלויזיה וגם בעיתונות הכתובה על סוגיה הכלכליים והחדשותיים), למרות שזאת מקדישה שטח נרחב לדיונים נדלניים שעוסקים בעיקר בפרשנויות עומק על מחירי פנטהאוזים חדשים במגדלי יוקרה ומוציאה מוספים על עיצובי עציצים ומערכות תאורה. מרוב התעסקות בפרטי דלתות לא נשאר לעיתונות המסחרית מקום לדון בגורמים והשלכות של תכנון עירוני, רשת רחובות ותחבורה על שלל סוגיה. כך יוצא שעניין התכנון עצמו נשאר בתוך המילייה המקצועי בישראל ואינו נגיש לציבור הרחב. לצערנו, רוב רובם של בכירי מערכת התכנון הישראלית עדיין מיישמים גישות מיושנות שהם למדו בבית הספר לתכנון כשהם היו סטודנטים לפני 30 שנה (ומאז הפסיקו לקרוא ככל הנראה). נוסף על כך, וגם על סמך הניסיון האישי שלי, אין בישראל (כמעט) תקציבי מחקר לנושא התכנון העירוני בניגוד לנעשה במערב, וכך גם באקדמיה כמות המחקרים בתחום התכנון ובמיוחד המחקרים שדורשים תקציב לביצוע היא דלילה ביותר. לשמחתנו, יש דור חדש של עובדים סקרנים ורעננים שנכנסו לעבוד בעיריות, בגופים הממשלתיים וגם במגזר הפרטי אך ייקח לו עוד זמן רב עד שהוא יוכל להשפיע בצורה משמעותית על מוקדי הכוח.

לצערי, נישת הבלוגים העצמאיים בנושאי תכנון עירוני בעברית מאוד מצומצמת ועם השתלטותה של פייסבוק על השיח הישראלי בכל התחומים, מיעוט הבלוגים העבריים שעוד פעלו בעבר בתחום חדלו מלהתקיים (לדוגמה, איתי ויאיר ואחרים הפסיקו לכתוב לחלוטין וגם יודן וערן צמצמו מאוד את הנפח). נוצר מצב מוזר שלמרות שישנה אפשרות לכל אחד לפתוח דיון על כל דבר בכל זמן ובכל מדיה אפשרית, נערכים פחות ופחות דיונים משמעותיים ומערכת התכנון המקצועית הישראלית מוגנת כמעט לחלוטין מביקורת וממשיכה לדרוס במלוא המרץ את הישראלים. זאת בשעה שיש נגישות אדירה למידע (אם באמצעות אתר משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל, ופרוטוקולים).

ליד המערכת המקצועית נמצאת המערכת הפוליטית של התכנון שמרוכזת בעיקר במשרדי הממשלה ובראשה עומדים שרי הפנים, התחבורה, השיכון, האוצר וראש הממשלה עצמו. חמשת העומדים בראשות משרדים אלו שוברים שיאים חדשים של פומפוזיות בהודעותיהם לעיתונות שבהן הם מבטיחים הבטחות חסרות שחר, לצד הפגנת בורות מדהימה בכל הקשור למגורים, תחבורה ותכנון. שרים אלה אומנם חשופים יותר לביקורת יחסית למערכות המקצועיות, אך התקשורת המסחרית חלשה מדי מכדי להתעמק בכשליהם ובדרך-כלל פשוט מביאה את דברי השרים האוילים כפשוטם.

בסיס התפיסה התכנונית בישראל – אנטי-אורבניזם

בסדרת פוסטים שנכתבו בעיקר בקיץ האחרון התייחסתי לשורש התפיסה התכנונית הישראלית שנעוץ במאמץ את היהודים במרחב ולהעבירם ככל האפשר מאורח חיים עירוני לאורח חיים כפרי (אם עולה לכם הראש מהפכת התרבות של מאו טסה-טונג – אז משהו כזה רק קצת פחות אכזרי). הבסיס האידיאולוגי הזה ניצב בבסיס הפרדיגמה התכנונית הישראלית שרואה לנגד עיניה דיסטופיה ישראלית מדומיינת של חלוצים המשכימים קום לחליבה, למרות שבפועל מהלכיה של הרשות התכנונית רומסים את אזרחי אותה מדינה עצמם, כולל היהודים שבהם. לצד הכשל האידיאולוגי ישנם כשלים נוספים בבסיס התכנוני הישראלי שלשמחתנו משותפים לעוד מדינות ובראשם תכנון אנטי-אורבני שאינו בר קיימא לצד קושי בעיבוי ושיקום מקומות שכבר בנויים. עד כאן בנוגע לאליטות התכנוניות המנותקות שלנו ועכשיו חזרה למישור בני האדם.

לקראת חשיבה מטרופולינית

חשוב להבין שתכנון עירוני הוא כלי פוליטי שמושתת על ערכים חברתיים. אין תכנון מקצועי נקי ואסור להשאיר את התכנון העירוני בידיהם של אנשי המקצוע בלבד. בפרפרזה ידועה על צ'רצ'יל – אנו מעצבים את המקומות בהן אנו חיים והמקומות בהם אנו חיים מעצבים אותנו. השיח התכנוני צריך להכיל שכבות רבות יותר באוכלוסיה ושכבות רבות יותר באוכלוסייה צריכות להבין את ההשפעה של התכנון עליהן. ברמה האישית רצוי שכל תושב יתחיל לחשוב באופן מטרופוליני, כלומר להבין שאנו קשורים יחדיו לשאר האנשים שחולקים איתנו את המרחב הגיאוגרפי הקרוב, מעבר לגבולות המוניציפאליים השרירותיים, וביחד אנו משפיעים על הצורה של המקומות באותו מרחב.

למשל, כשבונים אזור תעשייה פרברי ומוטה רכב בצפון רעננה צריך להבין שהוא יגדיל את הדרישה לחנייה גם במרכז תל-אביב ובשאר חלקי המטרופולין בגלל שעובדי אזור זה מוכרחים להחזיק רכב. ככל שייבנו יותר אזורים כאלה, יותר ויותר אנשים יצטרכו להחזיק רכב בשביל להשתתף בשוק התעסוקה. כשבונים שכונה מוטת רכב ברמת השרון היא תיצור ביקוש גבוה להמשך פרבור, הגדלת כבישים וכן – תעלה גם את הביקוש לחנייה במרכז תל-אביב. כשנותנים מענקי הייטק ליקנעם, לא משנים בפועל את הגדילה של מטרופולין חיפה, אבל כן מזיזים השקעות ליקנעם ממקומות אחרים בתוך המטרופולין ופוגעים בהתפתחות הרציונלית הטבעית.

בשלב זה מדינת ישראל עדיין אינה מוכנה להקים רמת היררכייה מטרופולינית לתכנון וניהול הבינוי והתחבורה (מעל העיריות שיישארו כמעין ניהול מקומי יותר). רמה זו למעשה תקטין מאוד את כוחו של השלטון המרכזי בתחומים רבים, ותוכל לאפשר מהלכים התואמים את המציאות הגיאוגרפית-חברתית-כלכלית שבה אנו חיים בפועל. רמה זו תהיה מסוגלת להתמודד בצורה טובה יותר עם האתגרים הניצבים בפני מטרופולין תל-אביב (פרבור בזבזני מטורף ואיכות חיים נמוכה למרות השגשוג) ומטרופולין חיפה (דעיכת העיר המרכזית שבו ופרבור בזבזני מטורף).

צועדים לעבר הסערה המושלמת

במהלך שבע השנים שהבלוג פעיל ובמסגרת פעילויות מחקריות וציבוריות מגוונות פגשתי מקרוב חלקים נכבדים של מערכת התכנון הישראלית. ראשי עיריות, מתכננים ברמות שונות של היררכיה, שרים, מהנדסי ערים ועוד ועוד. רוב האנשים שפגשתי באמת רוצים לעשות "טוב". אני לא חושב שהאנשים הבכירים במערכת התכנון הישראלית באמת רוצים לגרום סבל לישראלים רבים, אבל המערכת עושה את צעדיה בבטחה לעבר הסערה המושלמת שרק בעקבותיה יחול השינוי המשמעותי שמבושש לבוא.

גם במדינות שנראות לנו כמתוקנות קדם לא פעם לשינוי המערכת התכנון משבר חברתי-אורבני חריף שדרש נקיטת פעולות חריפות. כך למשל הולנד, מעצמת התכנון מס' 1, הייתה גם היא שבוייה בתכנון אנטי-אורבני, בזבזני ומסוכן. אך עליית מחירי הדלק בשנות ה-70 לצד מקרי מוות רבים של ילדים בתאונות דרכים יצרו מומנטום פוליטי שהזיז את השלטון לכיוון שונה לחלוטין והולנד ידועה כיום בתכנון עירוני מושכל ומוטה אופניים.

דוגמה נוספת ניתן למצוא במדינה שנחשבת גם למתוקנת יחסית למדינת ישראל והיא בריטניה. אחרי קריסת הערים הבריטיות במהלך שנות ה-80 ממשלת הוד מלכותה כוננה כוח משימה אורבני – Urban Task Force ברשות ריצ'רד רוג'רס אשר הוציא דוח מדיניות משמעותי ב-1999 ודוח נוסף ב-2005 אשר בעקבותיהם מערכת התכנון הבריטי עברה שינוי משמעותי. בדיקה שנערכה לא מזמן הראתה שמאז 1999 מרכזי הערים הבריטיות התחזקו ועובו באופן משמעותי. לא בטוח שהכל קשור לדוח ולשינויים במערכת התכנון שלהם, אבל הבריטים עשו משהו נכון ב-15 השנים האחרונות.

ואצלנו בינתיים שום דבר לא בוער לאף אחד (רק מסמך אחד של יודן הנושא את השם "לקראת עירוניות תוססת בישראל" מתחיל לתת כיוון ליציאה מהמשבר). אני אחזור על מספר שכבר חזרתי עליו מספר פעמים בחודשים האחרונים – בשנת 2030, כלומר בעוד 16 שנה, במטרופולין תל-אביב יגורו חמישה מיליון איש לעומת 3.3 מיליון איש שחיים במטרופולין הזה כיום. כלומר, צריך להכין תוכניות לקליטתם של 1.7 מיליון איש ברחבי המטרופולין ולנווט אותם למקומות שבהם ניתן לקלוט צמיחה משמעותית ולהנות מיתרונותיה בהתאם לתכנון כולל של תחבורה ושימושי קרקע. 1.7 מיליון איש נוספים יכולים להעצים מרכזי ערים זנוחים, לשמש כזרז למערכות תחבורה ציבוריות בעלות נפח גבוה, או לשמש כזרז לפיזור ופרבור נוספים של מטרופולין תל-אביב. מערכת התכנון הישראלית כלל אינה ערוכה לאתגר הזה ומשום כך קליטת אותם אנשים תעשה באמצעות פרבור, בזבוז קרקע והאמרת עלויות תחבורה לכלל תושבי המטרופולין, לצד מחסור הולך וגובר בדיור. זו סופה אחת שמתקדמת אלינו בקצב מהיר.

הסופה השנייה שמערכת התכנון הישראלית אינה ערוכה אליה כלל היא עליית שיעור הקשישים באוכלוסייה הישראלית לרמה שקרובה יותר למדינות המערב, כלומר במקום כ-10% קשישים (אנשים מעל גיל 65) מכלל האוכלוסייה אנחנו נתקרב לאזור ה-30%. זה אומר שיהיו הרבה יותר אנשים עם מוגבלויות שונות (שמיעה, ראייה, מוטוריקה וכו') שגם לא יוכלו לנהוג ברכב לכל מקום. מערכת התכנון הישראלית אינה מתכוננת לאתגר הזה ועוצמת את עיניה בשאיפה שקשישי ישראל המתרבים יתנדפו להם בשקט.

השילוב של המשך הצמיחה הצפוי של גוש דן עם הזדקנות האוכלוסייה טומן בחובו פיצוץ חברתי-אורבני עם גלי הדף לכל עבר. הפרבור והתלות ברכב שמערכת התכנון הישראלית כופה על תושביה ידחוף אותנו ליותר עוני שתלות ברכב גורמת ולקשישים זה יגרום גם ליותר תאונות דרכים ולקשיי תפקוד שילכו ויחריפו. אני לא יודע מי יהיו החברים שינהלו את מערכת התכנון הישראלית בעוד 15 שנה, אבל לא צריך לקנא בהם על האתגר שאיתו הם הולכים להתמודד כתוצאה מהשאננות שבה פועלת מערכת התכנון הנוכחית.

לאן הולך העולם?

הכיוון התכנוני שאליו צועד העולם המערבי הוא של תכנון זול, יעיל ומכיל. רואים את זה במערכות שיתוף אופניים, שיתוף רכבים, ניהול חנייה ועליית קרנם של אוטובוסים מהירים רבי קיבולת (BRT). אם בעבר הייתה תחושה שהעתיד טומן בחובו פטנטים טכנולוגיים אדירים שישנו את מהות התנועה במרחב, כיום נראה שהעתיד טומן בחובו שימוש יותר יעיל במשאבים באמצעות טכנולוגיות זמינות יותר ויותר (סמארטפונים) עם פרוייקטים צנועים בהרבה. אם בשנות ה-60 דמיינו שבעתיד נעשה שימוש יומיומי בטיסות ובטילים כדי להגיע ממקום למקום עכשיו מדמיינים עתיד פשוט יותר שלא מצריך מאמץ תחבורתי גדול כל-כך על בסיס יומיומי. בישראל, החזון הוא שנצטרך להזיע ולהתאמץ כדי להמשיך לדרוך במקום.

6 תגובות.

17 בפברואר, 2014

עיריית תל-אביב-יפו מציגה: האגף לכיעור פני העיר

2 תגובות, אורבניזם, ביקורת, הפקעת המרחב הציבורי, כיכר רבין, תל-אביב, מאת לרמן.

כידוע לכם, לעיריית תל-אביב-יפו יש אלפי עובדים ומאות אגפים. הפעם צריך לברך את האגף לכיעור פני העיר שהתעלה על עצמו ונתן את ידו לאישור אחד המבנים הגסים ביותר שהוקמו בכיכר רבין אי-פעם. אני מדבר על זה:

כיכר סמסונג-רבין. צילום: דור נבו, xnet
הפקעת המרחב בכיכר רבין

כמו שאתם רואים הוקם לו מיני-קניון מבוצר וסגור על כיכר רבין. האיצטלה להקמה של הקניון הפרסומי-צרכני (הבניין עצמו הוא שלט פרסומת ענק ובפנים מוכרים מוצרים ממותגים כאלה ואחרים) הזה היא ארוע חברתי-תרבותי במקור המתקרא מרתון סמסונג (בעבר היה ידוע גם כמרתון תל-אביב). מכיוון שלא ניתן לבנות חנויות על שטח כיכר רבין עצמה ומכיווון שמיקומה הנדלני הוא אולטימטיבי צריך להתלבש על ארועים כאלה ואחרים (או למצער, לייצר עוד ארועים שנתפסים כחברתיים-תרבותיים) בשביל להקים קניון על הכיכר. למרות שהמרתון יתקיים רק ביום ששי הבא, הקניון של סמסונג כבר פעיל שבועיים מראש. אם אתם חשים שיש אינפלציה בכמות ארועי הריצה בעיר, זה בגלל שארועים אלה מאפשרים לתאגידים כבדים לפתוח חנויות על כיכר רבין. הריצות השונות עצמן ושחרור המרחב הזמני ממכוניות לרצים או לאופניים הם החלקים השוליים בסיפור הזה שבבסיסו עומד הרצון לשים שלט פרסום וחנות גדולה במיקום הנדלני הכי טוב. אפשר גם לחשוב על ארועים תרבותיים נוספים שבגינם אפשר ליצור על כיכר רבין מרחב מסחרי מוחלט – החל מארוע מתגלגל של שחזור מלחמת העצמאות על שלל קרבותיה (במסגרתו יוקם קניון זמני לחודש של מוצרים תוצרת ישראל בכיכר, בשילוב משרד התמ"ת ולתפארת מדינת ישראל) ועד ארוע מתגלגל שבו יסופר סיפורה של עיר העולם תל-אביב ובמסגרתו יוקם קניון זמני לחודש לגאדג'טים טכנולוגיים בכיכר, כיאה לעיר חדשנית והייטקית כמו תל-אביב. אני בטוח שאפשר למצוא איזה תאגיד טכנולוגי שייתן חסות לארוע כזה.

גם אם נניח שאין ברירה, וכמו בערים רבות בעולם חייבים למסחר את המרחב הציבורי (מכיוון שאף עירייה לא יכולה להגיד לא לכסף גדול) עדיין, מבחינת התכנון של המבנה עצמו עולה שניכר כאן מאמץ רב לייצר את המבנה המכוער והגס ביותר שניתן היה להעלות על הדעת. נראה שהאידיאולוגיה של עיריית תל-אביב-יפו היא לפעול לכך שהעיר תוביל ברמת הכיעור שלה. המגע של המבנה הזה עם הרחובות הסובבים אותו (שהם בסופו של דבר מה שנותן לכיכר רבין את איכות המרכזיות שלה) הוא באמצעות חומה והסתגרות מכל הכיוונים. במקום לייצר שוק שמח של מוצרים ממותגים שהיה יכול גם לתרום למרחב הציבורי במידה מסויימת, קיבלנו קניון עצוב של מוצרים ממותגים שפוצע את המרחב הציבורי שבו הוא מוצב. על טעויות תכנוניות מסוג זה אין מחילה ואין שום תירוץ בטחוני או אחר שיכול להסביר את הכשל הציבורי המוחלט שנוצר כאן בכיכר המרכזית של העיר. ישיבת מועצת העירייה הבאה צריכה להיפתח בדקת דומייה לזכר המרחב הציבורי. כך זה נראה מלמטה:

פרט מתוך אנדרטת סמסונג לשואה ולתקומה
הפקעה בכיכר רבין

ורק כדי להביא דוגמה קונקרטית לעיצוב אחר שהיה יכול לפחות לכפר על מקצת מהחטאים – הנה לפניכם הפקעה של כיכר העירייה בהמבורג לטובת שוק מוצרים ממותגים למרתון אופניים שהתקיים שם. שימו לב לעובדה שלא מדובר כאן בבניית מבנה אחד גס וסגור, אלא בשורה של דוכנים עם מעברים ביניהם.

מסחור דומה של מרחב ציבורי בהמבורג – העיצוב אנושי יותר ופחות מסתגר ומתבדל
The View from St. Petri Church Tower in Hamburg, Germany

ואם הגעתם עד כאן, נסיים עם עוד תמונה של אותו מקום בהמבורג בקונטקסט רחב יותר ועם בניין העירייה היפהפה שלהם:

עיריית המבורג והמרחב הממוסחר שלפניה – לפחות יש להם טעם טוב
The View from St. Petri Church Tower in Hamburg, Germany

לקריאה נוספת – נעמה ריבה ואלון סולר דנים בהתבהמות של כיכר רבין

2 תגובות.

11 בפברואר, 2014

מקבץ לינקים לאמצ"ש

תגובה אחת, לינקים, מאת לרמן.

מגה-מקבץ מובחר לפניכם:

1. נתחיל בכמה לינקים שבהם עבדכם מופיע. נטע הלפרין בכתבה מקיפה על אזור הבורסה (ליהלומים) ברמת-גן וצביונו העתידי, כולל דיבור עם שלל דמויות בכירות מעיריית רמת-גן. ברשותכם, הנה החלק שבו אני מופיע בכתבה (לקראת הסוף):

"כרגע המרחב הציבורי בבורסה הוא מתחת לכל ביקורת, לוחמה בשטח בנוי", מסכים יואב לרמן, דוקטורנט במחלקה לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב וכותב "עוד בלוג תל אביבי" להתחדשות סביבתית. "ולכן פעילות העירייה מבורכת; הבעיה שחושבים שם בקטן: במקום לתת ליזמים לבנות בגדול, היא מאשרת 250 דירות נכון לעכשיו, שזה רחוב קטן בתל אביב. רק ברדיוס שלי במרכז תל אביב יש 30,000 איש. 200 איש הם בודדים. אף אחד לא יפתח בשבילם בית קפה או מועדון. לדוגמה, אף אחד לא יבוא מתל אביב לשבת בבתי הקפה החדשים בגבעתיים, אבל יש שם מספיק תושבים חדשים שיאכלסו אותם, וגם חיי הלילה מתרוממים. זה לא המצב בבורסה, גם ככה מחכה לה תחרות קשה בתחום הלילה".

מה אתה חושב שהיה צריך לעשות?

"ללכת עד הסוף על רעיון של שכונת מגורים. אבל עיריית רמת גן לא רוצה להשקיע; משפחות עולות כסף, דורשות הקמת מבני ציבור והם גם לא רוצים שהארנונה העסקית באזור תיפגע. היא גם לא טורחת להשקיע בפיתוח הרחובות הראשיים שבדפנות המתחם כמו ביאליק או ז'בוטינסקי, אף שבכל עיר הוכח, שקודם משקיעים ברחובות הראשיים והופכים אותם לאטרקטיביים ואחר כך ברחובות הפנימיים. כך בתל אביב עם אבן גבירול ורוטשילד. בעיריית רמת גן חושבים שאם יעשו קצת פרויקטים של ציור אורבני – והנה, פתרנו את הבעיה של העיר. אבל למרות היתרונות האדירים מדובר באזור קשה; הפתרון מסובך וייקח שנים. לפי הגישה שהעירייה מפגינה, אני לא בטוח שהם יודעים מה הם עושים: יש להם חומר גלם מופלא כמו הסטודנטים של שנקר – המון צעירים מהסוג המגניב – איך הם עוד לא משכו אותם לאזור? וזו רק דוגמה אחת לרמת הניתוק שלהם". גם לרמן מאמין שכך או כך המתחם יאויש ברבות הימים, "מבחינה נדל"נית זה בלתי נמנע, אבל זו לא השאלה. אנשים גם גרים ברחוב המסגר בתל אביב, גרים וסובלים, והאזור ממשיך להיות לא נעים. אם טורחים להשקיע במקום כזה, לפחות שיעשו אזור נחמד".

2. תודה לכל מי שהגיע לארוחה בזיקת ההנאה של מגדל נוה-צדק בצהרי יום ששי האחרון. השבוע ההנאה בזיקה תתקיים ביום ששי ב-13:00 במגדלי צמרת ממול לקניון הקטן שיש שם (בערך בנסים אלוני פינת דוש). הארוע ביום ששי האחרון זכה לנוכחות שיא, ביקור נימוסין של משטרת ישראל, ומקום של כבוד בכתבה של נעה אורון בתוכנית חיסכון (ערוץ 2!):

וגם כאן ברדיו בתוכנית "יהיה בסדר" (אייטם ראשון, מספיק ללחוץ פליי כדי לשמוע):

3. עוד שתי כתבות שבהן עבדכם מופיע מהעת האחרונה – גיליון נובמבר של המגזין המסחרי "עולם הקניונים" (!) עסק בהרחבה במסחר בעיר תל-אביב-יפו. בתוכו יש כתבה שמוקדשת לחזרת המסחר למרכזי הערים (וזה במגזין שנקרא עולם הקניונים, כן), וכתבה נוספת שמתמקדת במתחם התחנה המפוספס.

4. ואם כבר מסחר בתל-אביב – כתבה טובה של נעמה ריבה על קניון/מתחם/פוחלץ שרונה. לקניון שרונה יש סיכוי לא רע להצליח בהינתן המיקום שלו, והסיפור התכנוני שלו מסביר היטב את היחס לערכי המורשת של האדריכלות בישראל. כשאומרים בתל-אביב "צרכי ציבור" מתכוונים למתחם צריכה המוני וכשאומרים "שימור" מתכוונים להריסה, הזזה ופחלוץ.

5. ואם כבר להיות המוניים – המרתון של תל-אביב מדגים במכה אחת שילוב של כשלים תחבורתיים ודתיים הבאים לביטוי בתל-אביב מדי יום. הכשל הראשון הוא שבמקום שהמרתון ייערך ביום החופשי כמקובל בערים בעולם, כלומר ביום שבת, עורכים את המרתון בתל-אביב ביום ששי. לטובת המרתון משחררים באופן זמני חלק מזכויות הדרך במרכז תל-אביב ומעבירים אותן ממכוניות לאנשים קצת פסיכים שרצים מרתון. עד כאן המצב עוד סביר ואז באה העירייה ומחליטה לסגור את מוסדות החינוך ביום ששי בגלל שחרור העיר. מיותר לציין שסגירת מוסדות החינוך אינה מחוייבת המציאות. במרבית שכונות תל-אביב-יפו לא יורגש בכלל שחרור הדרכים והמכוניות ימשיכו לחגוג בהן. נוסף על כך תלמידים רבים ממילא מגיעים באופניים וברגל לבית-ספרם (לעירייה, כמו בנושאים אסטרטגים רבים נוספים הקשורים לתחבורה, אין מושג לגבי הדרך בה מגיעים ילדים לבית-הספר שלהם בעיר). בקיצור, עיריית תל-אביב-יפו מודה בפה גלוי בכך שהיא רואה בתל-אביב-יפו כרשות מקומית מוטת רכב פרטי, שבה כאשר משחררים מעט כבישים משלטון הרכב, סדרי עולם צריכים להשתנות. חברת מועצת העיר, ציפי ברנד, מסיעת שימו לב הורים מבטאת ביקורת גלוייה על הכשל החינוכי-תחבורתי-תרבותי של עיריית תל-אביב-יפו:

"הטענה כי המרתון מפריע לתנועה בעיר לא תקפה לרבים מההורים שגרים במרחק הליכה מבתי הספר, ולא לוקחת בחשבון את המחיר שההורים משלמים. בנוסף, מדובר באירוע שהוא לא עירוני בלבד וממומן על ידי גורמים מסחריים. אנחנו חושבים שזה לא לעניין לבטל יום לימודים כדי לאפשר אירוע סמי־מסחרי ועמוס מותגים. החלופה של העירייה לקיים לימודים בפסח אינה רלוונטית, משום שהעירייה תיתן חצי יום ביום שממילא פועלות בו מועדוניות עד 16:00".

6. הפסקה נוספת לוידאו על הכשל המערכתי בהכשרת אדריכלים בישראל:

YouTube Preview Image

7. יותר ויותר רשויות מגלות את המחיר הגבוה של מתן חנייה בחינם. אור יהודה פוקחת עיניים וגם רמת-גן מתחילה להפנים.

8. לגבי העתיד הקרוב (כלומר, דברים שכבר קורים עכשיו באזורים מוטי רכב פרטי) של החנייה אני ממליץ לכם לקרוא בעיון את הפוסט הזה של אלאן דרנינג, וגם את החלק הזה.

9. אם תהיתם כיצד משרד התחבורה מצליח להפוך את מדינת ישראל לאחת המדינות המובילות בעולם בתלות ברכב פרטי – הכתבה הזו על מקרה ספציפי מרמת-גן יכולה לעזור לכם להבין.

10. תשע סיבות לפער העצום בשימוש ברכב בין ארה"ב לאירופה – לא כוחות עליונים, אלא בעיקר החלטות פוליטיות שהרסו לא מעט ערים אמריקאיות.

11. ראש העירייה החדש של ניו יורק קבע יעד טוב מאוד של אפס הרוגים בתאונות דרכים (Vision Zero). בינתיים, המשטרה שלו דופקת מכות להולכי רגל ויש לא מעט צמתים שנראים כאילו יצאו מתוך מדריך משרד התחבורה לעידוד תאונות דרכים.

12. ואם כבר ניו-יורק – טומי חושפת מספר סודות מהרכבת התחתית שלה.

תגובה אחת.

5 בפברואר, 2014

אוכלים אותה בזיקות ההונאה – ביום ששי בצהריים חוגגים במגדל נוה-צדק

תגובה אחת, אורבניזם, ביקורת, המלצה, תל-אביב, מאת לרמן.

כפי שכבר ידוע לכם, התכנון של המרחב העירוני בתל-אביב לוקה בחסר. אחת הדוגמאות הקיצוניות לכשל התכנוני בן-זמננו היא איכותן המזעזעת של זיקות ההנאה בתל-אביב. זיקות ההנאה האלה הן מעין תשורה של יזמי נדל"ן לציבור הרחב ודוגמאות מהעת האחרונה (ולא רק) כוללות בעיקר רחבות קטנות בשולי מגדלים כאלה ואחרים, שתוכננו על-מנת לגרום למינימום של אנשים לעבור בהן או לשהות בהן. רחבות אלה בדרך-כלל מוחבאות, סחופות רוח וחסרות אלמנטים נוחים לישיבה עליהם. ניכר שהעירייה, שהיא האמונה על אישור התכנון אינה מסוגלת להתמודד עם האתגר הזה והגיע הזמן שתתייחס אליו ברצינות. כמובן, גם לחברי הועדה המקומית (חברי מועצת העיר שלכם) מכל סיעות הבית ישנה יד ורגל בכשלים האלו. הגיע הזמן שגם הם יבינו את ההבדל בין איכות של מרחב ציבורי (כיסאות ניידים, צל/שמש, מרכזיות) לכמות שבה הם בדרך-כלל עוסקים בדיוניהם (הפרוטוקול נראה בערך כך: "תן לי 600 מ"ר של בטון סחוף רוח. במחשבה שנייה תעשה את זה 800 מ"ר").

עושים חיים בזיקת ההנאה של מגדל פרישמן-דיזנגוף (צילום: טל ניסים)
נהנים בזיקהת ההנאה

להרחבה על כשליהן ההולכים ומתרבים של זיקות ההנאה בתל-אביב אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט הזה של אסף וקשלק על זיקת ההנאה הדפוקה של הבנק הבינלאומי ברוטשילד ואת הפוסט הזה שעוסק בזיקת ההנאה של מגדל נוה-צדק. הרחבה נוספת כולל ספירות תנועה שמראות את מיעוט הנהנים מאותן זיקות הונאה בכתבה המשובחת של נעמה ריבה. ולמיטיבי לכת מומלץ לקרוא גם את הפוסט הזה שעוסק גם במהלכים שביצעו בסן פרנסיסקו על-מנת לייצר זיקות הנאה מוצלחות.

אז לאור התרבותן של זיקות ההנאה המחורבנות התקבלה החלטה פרלמנטרית לנסות ולהתמודד איתן באמצעות מפגש שבועי כל פעם בזיקה אחרת. המפגשים עמוסים בכיבוד ומיני תופינים, לצד שמיכות וצעיפים להגנה מהרוח. לטובת העניין הוקמה קבוצה בפייסבוק הנושאת את השם "הנאה בזיקה". עד כה נערכו מפגשים בזיקת ההנאה של מגדל פרישמן-דיזנגוף ובזיקת ההנאה של מגדל השופטים (מגדל "שרי אריסון"). המפגש הקרוב ייערך בתחתית של מגדל נוה-צדק (רחוב אילת 61) שגם בו יש זיקת הנאה נטושה וחסרת שימוש.

לפיכך, הנכם מוזמנים ביום ששי הקרוב, 7 בפברואר, בשעה 13:00 למפגש בתחתית מגדל נוה-צדק (לדף הארוע בפייסבוק). במהלך המפגש נעמה ריבה ועבדכם יעלו סוגיות נוספות הקשורות לתכנון זיקות הנאה, מגדלים ובכלל. וגם אם זיקות ההנאה האלה לעולם לא יגרמו הנאה לאף אחד לפחות אפשר יהיה לנצל אותן ליצירת אנרגייה מהרוח שנוצרת בהן.

להרחבה מומלץ לקרוא גם את הפוסט של עמית נויפלד על ארוחות בזיקות הנאה.

בזיקה של מגדל השופטים ללא ספסל לרפואה. למזלנו לא נפלה עלינו אף שמשה מהמגדל (צילום: טל ניסים)
בזיקת ההנאה של מגדל השופטים

תגובה אחת.

30 בינואר, 2014

תנועת הולכי רגל בערים ישראליות – מחקר וממצאים

2 תגובות, דוקטורט, הולכי רגל, תחבורה, מאת לרמן.

בשעה טובה לנו, אני שמח לבשר שמחקר משמעותי שהייתי מעורב בו עד מאוד בשנתיים האחרונות הגיע לסיומו ואף זכה לדוח מסכם. המחקר נושא את הכותרת "מודל חיזוי להערכת נפח תנועת הולכי רגל במרחב העירוני" ונוהל על ידי פרופ' יצחק אומר מאוניברסיטת תל-אביב וד"ר יודן רופא מאוניברסיטת בן-גוריון, כאשר את עבודת הרגליים ביצעו בעיקר יובל כהן שעושה תואר שני בהנחיית ד"ר רופא ועבדכם שמתקדם עם הדוקטורט שלו אצל פרופ' אומר. המימון שאיפשר למחקר הזה להתרחש הגיע מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

במסגרת מחקר זה ניסינו לבנות מודלים כמותיים להערכת נפח תנועת הולכי הרגל בשכונות מסוגים שונים בכמה ערים בישראל וחיזוי נפח התנועה הצפוי ברחובות עצמם. הניתוח הסטטיסטי והחיזוי התבססו על ניתוח מבנה רשת הרחובות (סוגים שונים של מדדי מרכזיות) וניתוח שימושי הקרקע (מסחר, בתי-ספר וכיו"ב) פעלנו בעיקר בארבע ערים (למעשה ארבע רשויות מוניציפאליות שונות ששלוש מהן במטרופולין תל-אביב) – אשדוד, בת-ים, באר-שבע וכפר-סבא, שאת כולן זכיתי להכיר טוב יותר. בחלק הסופי של המחקר גם ביקרנו בהוד השרון. אנחנו מקווים שבעתיד תיווצר האפשרות לערוך מחקר המשך גם בערים בעלות אופי חרדי וערים בעלות אופי ערבי, וכן בערים לא מישוריות על-מנת לעמוד על ההבדלים בדפוס תנועת הולכי הרגל במקומות השונים.

במחקר זה בחנו שני סוגים של שכונות (שחולקו גם הם לתת-קטגוריות נוספות לפי המיקום במרכז העיר או בשוליים) – שכונות פרה-מודרניות ושכונות מודרניות. שכונות פרה-מודרניות נוצרו בעיקר בתקופה לפני שהרכב הפרטי מלך במוסדות התכנון (עד שנת 1936 בישראל פחות או יותר), כדוגמת מרכז כפר-סבא, מרכז בת-ים, העיר העתיקה של באר-שבע ועוד. שכונות אלה בדרך-כלל צפופות יותר ואינטנסיביות יותר משכונות מודרניות ומכילות מגוון רחב יותר של שימושי קרקע שונים. לצד שכונות אלו בחנו גם מספר רב של שכונות מודרניות כדוגמת גבעת אשכול בכפר-סבא (השם בטח לא אומר לכם כלום, אבל היא נמצאת כאן), רובע ט"ו באשדוד ועוד. בסך הכל נבחנו 14 שכונות שונות שעליהן התבססנו בשלב יצירת המודלים ונעזרנו בארבע שכונות נוספות לתיקוף אותם מודלים.

נוסף על ההבחנה בין סוגי השכונות התמקדנו בבחינת תנועת הולכי רגל מגילאים שונים. עשינו הרבה מאוד ספירות הולכי רגל ובהן חילקנו את הולכי הרגל לקשישים (מגיל 65 ומעלה), ילדים (עד גיל 14) וכל השאר (אוכלוסייה כללית) כדי להבין האם יש דפוסים שונים של הולכי רגל קשישים ולילדים ביחס לאוכלוסייה הכללית. אחת המוטיבציות המשמעותיות למחקר זה היא הניסיון לזהות (באמצעות אותם מודלים מתוחכמים) מקומות שבהם צפוייה תנועת הולכי רגל ילדים וקשישים רבה במיוחד, ובאותם מקומות לבצע שיפורי בטיחות עבור קבוצות פגיעות אלה.

זהירות, קשישים בדרך (לטוסקנה)
רובע א' באשדוד

אחרי חודשים ארוכים של מדידות, מיפויים, ספירות וניתוחים סטטיסטיים הצלחנו להגיע למספר מסקנות בקשר למידת החיזוי של תנועת הולכי הרגל במקומות השונים ולקבוצות הגיל השונות (וכמובן, המסקנות האלה מופיעות כאן בתמצות רב, להסברים המלאים צריך לקרוא את הדוח):

1. ניתן להגיע לחיזוי טוב (ובסטטיסטית – ניתן להגיע למתאם של מעל 70% בהסבר השונות בתנועת הולכי הרגל) עבור תנועת הולכי רגל בשכונות מרכזיות פרה-מודרניות.

2. תנועת הולכי רגל ילדים במרחב העירוני היא אקראית יותר וניתנת לחיזוי ברמות נמוכות יותר של דיוק מאשר הולכי רגל אחרים בכל סוגי השכונות.

3. לא הצלחנו להגיע למודל תנועה טוב (או טוב מספיק, לפחות) עבור שכונות הקצה ועבור שכונות מודרניות.

4. ניכר שיש פערים משמעותיים (של מאות אחוזים) בנפח תנועת הולכי הרגל בערים השונות ובשכונות השונות. כך למשל, בצפון-מערב בת-ים (המרכז העירוני של בת-ים) נמדדו במקטע רחוב מעל 400 הולכי רגל בממוצע בשעה, ברובע א' באשדוד נמדדו כ-200 הולכי רגל בממוצע לשעה למקטע רחוב, ובגבעת אשכול בכפר-סבא פחות מ-50. נוסף על כך גם פיצול הולכי הרגל בשכונות השונות הוא שונה, כאשר בשכונות מסויימות נוכחות הולכי הרגל הילדים מהווה חלק משמעותי מכלל הולכי הרגל ובשכונות אחרות כמות הילדים קטנה ביחס לכלל הולכי הרגל.

בשלב הבא אנחנו מתכננים לחבר את המחקר הזה לתאונות הדרכים עצמן כדי להבין האם ניתן לזהות מקומות מסוכנים להולכי רגל באמצעות בחינת התכנון של רשת הרחובות ושימושי הקרקע.

לסיכום, כמו כל מחקר, יצאו לנו כמה תובנות מעניינות וכמה שאלות המשך. למתעניינים – הדוח המלא נמצא כאן ואפשר גם לעיין פה:

מודל לחיזוי תנועת הולכי רגל במרחב העירוני by Yoav Lerman

2 תגובות.

27 בינואר, 2014

גם אם כולם יגרבצו ביחד אוכלוסיית הנגב והגליל תגדל ב-300,000 איש

אין תגובות, ביקורת, גיאו-פוליטי, דיור, מאת לרמן.

אני רוצה לדבר איתכם על משרד ממשלתי מסויים שהצליח לקבוע לעצמו מטרות שיקרו בכל מקרה, ושעליהן הוא ייקח קרדיט בבוא היום. מדובר במשרד המכונה "המשרד לפיתוח הנגב והגליל" או בשמו המלא "המשרד לנסיונות חסרי תוחלת לפיזור אוכלוסייה יהודית לנגב ולגליל". המשרד הזה הוקם בשנת 2005 על-מנת לתת טייטל לשמעון פרס. פרס קיבל טייטל אחר מאז, אבל המשרד נשאר ככלי לאספקת ג'ובים תחת כסות של עשייה, חלוציות ושאר מרעין בישין. כיום מכהן בראשות המשרד סילבן שלום, שקבע לו למטרה להביא 300,000 איש לגליל ועוד 300,000 איש לנגב. כמובן, שאין קל יותר מאשר לקבוע יעדים שיקרו בכל מקרה.

אני רוצה לחזור איתכם לפוסט שעסק בפיזור האוכלוסייה בין המטרופולינים השונים בישראל ונתייחס ברשותכם לנתונים על הדמוגרפיה בגליל ובנגב. הפוסט ההוא משמש בסיס גם להערכות הדמוגרפיות כאן. כפי שראינו באותו הפוסט בגוש דן יהיו 5 מיליון איש בשנת 2030, אך כאן לא נגמר הסיפור. בבאר-שבע (כלומר במרחב המטרופוליני של באר-שבע שהוא שטח ענק בצפון הנגב) יהיו מעל 700 אלף איש בשנת 2030, כלומר היא תגדל בעשור הקרוב ביותר ממאה אלף איש. האזורים הפריפריאליים ממש בישראל (אלה שלא משתייכים לאף מטרופולין כרגע) מהווים כ-14% מסך האוכלוסייה ובשנת 2030 יגורו בהם מעל מיליון וחצי איש. מגדילה זו יתווספו עוד לפחות מאה אלף איש לנגב כבר בעשור הקרוב. כלומר, בלי לעשות כלום בעשור הקרוב אוכלוסייה הנגב תגדל לפחות ב-200 אלף איש וכמה שנים אחר-כך יגיעו גם ל-300 אלף. כל זה עוד לא כולל את הגדילה הצפוייה של קרית גת, שבירושלים מנסים להפוך אותה מעיר פיתוח ענייה ודפוקה לפרבר מרוחק ועני של תל-אביב בהשקעות עצומות. חשוב לציין שכל ההשקעות בקרית גת לא יעזרו לה להתפתח ולשגשג, משום שהן מבוצעות באופן שגוי לחלוטין מחוץ לקרית גת עצמה (שנראית כאילו מישהו התעקש להשאיר חורים ענקיים ובלתי-מבונים במרכזה כדי לתת תחושה של אחרי הפצצה), אבל הן כן יעזרו לספירת הראשים של משרד הנגב-גליל.

באשר לגליל, שם תגדל האוכלוסייה בצורה משמעותית אפילו יותר. כפי שכבר אמרנו, לפחות מאה אלף איש יתווספו לגליל מתוספת האנשים שתקרה במקומות הפריפריאליים בישראל כך או כך. נוסף על כך, למשרד הנגב-גליל יש טריק גיאוגרפי מיוחד שבו הוא משתמש והוא לכלול חלקים ממטרופולין חיפה בתוך הגליל. מטרופולין חיפה צפוי לגדול במעל לחצי מיליון איש בעשור הקרוב ולהכיל בשנת 2030 כשני מיליון וחצי תושבים. עיקר הגידול, בפרט בתכנון הישראלי השואף לפרבור קיצוני, יתרחש בשולי מטרופולין חיפה. התרגיל היפה של משרד הנגב-גליל הוא להכליל שלושה יישובים משולי מטרופולין חיפה, אשר צפויים לגדול משמעותית, בתוך ספירת הראשים בגליל. באופן ספציפי אני מתייחס לנהריה, עכו (שאולי תגדל פחות) ולגולת הכותרת של פרבור הגליל – יקנעם. נוסף על כך, יישובים גליליים נוספים צפויים להסתפח למטרופולין חיפה בשנים הקרובות כך שגם גידולם יואץ על בסיס היותם בשולי המטרופולין במקום בו הקרקע זולה והתשתיות נגישות.

ליקנעם מגיעה התייחסות מיוחדת, מדובר בפרבר של חיפה שקיבל השקעות תחבורתיות עצומות ואשר מהווה מקלט מס לתאגידים מאז ימיה של ממשלת רבין לפני 20 שנה. בדה מרקר היו צריכים שני כתבים כדי למלא מלל אדיר על צמיחתה של יקנעם (וזהירות, יש כאן וידאו שמופעל באופן אוטומטי), כאשר ההסברים הם פשוטים וניתנים לביטוי בפסקה אחת. יקנעם קיבלה כבישים מהירים שהכניסו אותה למטרופולין חיפה ובשלב הבא קיבלה כבישים עוד יותר מהירים שקירבו אותה גם לתל-אביב ועל הדרך עוד הרהיבו עוז והפכו אותה למקלט מס לתאגידים. מדובר כאן בשילוב של מספר חטאים ופשעים  – קבלת הטבות אדירות בכספים ציבוריים מהמדינה תוך נגיסה בבסיס המס ועידוד פרבור בזבזני. צמיחתה של יקנעם נשענת על מיקומה הגיאוגרפי והטבות מס שהושגו בסחר מכר פוליטי קלאסי, כפי שאומר גם ראש המועצה שלה:

"מי שהחליט להיענות לבקשת אלפסי ב–1992 ולכלול את יקנעם במפת העדיפות הלאומית היה ראש הממשלה דאז יצחק רבין. ההחלטה היתה נקודת המפנה בתהליך ההבראה. "היה לי קשר קרוב מאוד לרבין", מספר אלפסי, "ההצלחה של יקנעם היא בזכות האמונה והחזון שלו. הייתי יו"ר המטה שלו בצפון, וכשהוא נבחר הוא שאל 'איך אני יכול לעזור'. ביקשתי את העדיפות ובחינוך ובתעשייה. רק בזכות העזרה שלו יקנעם נראית כמו שהיא נראית היום."

צמיחתה של יקנעם לא הגדילה את המטרופולין החיפאי, אבל כן פגעה בעיר המרכזית שלו, חיפה. מעולם לא הייתה הסיסמה של פיתוח הגליל מקושקשת יותר. לשם השוואה רק תחשבו מה היה קורה לתל-אביב אם בשם פיתוח השרון היו מכריזים על כפר סבא כמקלט מס תאגידי שבו אין מס חברות.

לסיכום, הפעילות הנוכחית של המשרד לפיתוח הנגב והגליל מיותרת לחלוטין. למעשה, עיקר פעולתה הוא בזבוז של כספי ציבור של ישראלים שהולכים ונהיים עניים ברוח ובחומר מיום ליום על מטרה שתקרה בין כה וכה. המשך הפיתוח המפורבר של היישובים בנגב ובגליל מבטיח את עוניים של יושביהם ובייחוד מבטיח שהתושבים שכבר גרים כיום בנגב ובגליל יהיו בעתיד עניים אף יותר ויישוביהם מחוררים וריקים יותר. אנחנו נמשיך להמתין ליום שבו לא יספרו רק ראשים, אלא גם יחשבו על בני האדם שגרים כאן.

אין תגובות.